בש"א 3546/12 הדרה ורדימון סלס נ. עיריית ת''א

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 9519/09 ורדימון סלס נ' עיריית תל אביב (לא פורסם, 1.3.2012). בפסק הדין – המשתרע על שתי פסקאות קצרות – נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דין של בית המשפט המחוזי.

פסק-הדין של בית המשפט העליון ניתן כאמור ביום 1.3.2012. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין ( ולא מיום המצאתו ). כלומר, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך חל בתאריך 18.3.2012. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.5.2012, קרי: זמן רב לאחר חלוף המועד הקצוב בדין.

לבית המשפט מסורה הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך של בקשה לדיון נוסף. עם זאת, לאור מאפייניו המיוחדים של הליך זה וחריגותו נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)). ראוי לציין בהקשר זה כי כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, השיקול שעניינו סיכויי ההליך עשוי לקבל משקל רב יחסית, זאת במקום שבו ברור על פני הדברים כי פסק-הדין של בית המשפט העליון אינו מתקרב אפילו ל"סביבת" התנאים למתן דיון נוסף, כפי שהם קבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

בענייננו, לא מצאתי בבקשה נימוק מבוסס ומשכנע העולה כדי "טעם מיוחד" למתן ארכה, ואוסיף כי על פני הדברים ברור שההליך עצמו חסר-סיכוי ומדובר למעשה בניסיון לערער על פסק-הדין של בית המשפט העליון (שניתן פה-אחד). אשר על כן, אין בידי להיעתר לבקשה והיא נדחית בזאת. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.