בש"א 3680-23 בש"א 3680-23

1.לפניי בקשה להעברת מקום הדיון בפש"ר (מחוזי ת"א) 38768-03-17 (להלן: ההליך), אשר נפתח בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המבקש הינו החייב בהליך פשיטת רגל זה. כעולה מהבקשה, המבקש הוא קלדן בבתי המשפט במחוז תל אביב, ולדבריו הוא "עובד [את] רב עיתותיו" בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המבקש מציין כי המותב הקודם שדן בהליך פסל את עצמו מלדון בו בחודש פברואר 2023 מכיוון שהמבקש היה "מוכר" לו, ומוסיף כי הוא משמש כקלדן באולמו של המותב הנוכחי אליו הועבר ההליך (להלן: המותב). על כן, ובכדי למנוע הגשת בקשה פרטנית לפסילת המותב, סבור המבקש כי ראוי להעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

בנסיבות אלה, התבקשו המשיבים להודיע אם יש לדעתם מקום להעביר את הדיון בהליך לבית משפט במחוז שיפוט אחר, וככל שכן – לאיזה בית משפט ראוי להעבירו.

2.לשיטת המשיבים, יש לדחות את הבקשה. המשיבה 2 מציינת כי ההליך, אשר נפתח בשנת 2017, "נמצא בישורת האחרונה" וכי הסוגיה היחידה שנותרה לבירור במסגרתו היא הדרך שבה ישולמו שכר הטרחה למשיבה 2 והוצאות אחרות בהליך. המשיבה 2 טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן המבקש הודיע כבר ביום 6.2.2023 על כוונתו לפנות לבית משפט זה בבקשה להעברת מקום דיון, אך הבקשה הוגשה רק למעלה משלושה חודשים לאחר מכן. עוד נטען כי המבקש "לא דאג שלא להופיע כקלדן באולמו של [המותב] כפי שמצופה היה ממנו לעשות, לו טענותיו שהוא חושש ממראית עין [...] לא היו מס שפתיים בלבד". בהתחשב בסוגיות שנותרו במחלוקת, ובצורך להכריע בהליך במהירות, המשיבה 2 מודיעה כי "איננה חוששת ממשוא פנים" מצד המותב וכי היא מבקשת שהוא ימשיך לדון בהליך.

3.המשיב 1 מבקש שלא להעביר את ההליך למחוז שיפוט אחר, "ולכל היותר" להעביר את הדיון בו לשופט אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב 1 טוען כי אין מקום להעביר את ההליך כאשר המשיבה 2, אשר תושפע ישירות מההחלטה בדבר שכר הטרחה שייפסק לה, אינה חוששת ממשוא פנים מצד המותב בשל עבודתו של המבקש. ככל שתתקבל הבקשה להעברת מקום הדיון, מבקש המשיב 1 כי ההליך יועבר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

יצוין כי ביום 22.5.2023 הגיש המבקש בקשת רשות להגיב לתגובת המשיבים על מנת ש"מל[ו]א המסכת העובדתית תהיה בפני בית המשפט", אך לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

4.בנסיבות העניין, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אילו הבקשה הייתה מוגשת בסמיכות למועד פתיחת ההליך, ולמצער בסמוך למועד תחילת עבודתו של המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לא מן הנמנע כי היה מקום לקבלה – אלא שהתנהלותו הדיונית הבעייתית של המבקש, ובכלל זה השיהוי שנפל בהגשת הבקשה, מטים את הכף לטובת דחייתה.

5.כאמור, ביום 6.2.2023 הודיע המבקש לבית המשפט קמא כי הוא עובד כקלדן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וכי הוא מעוניין להגיש בקשה להעברת הדיון בהליך למחוז אחר. חרף זאת, המבקש הגיש את הבקשה שלפניי רק ביום 14.5.2023, מבלי שהציג הסבר כלשהו להתעכבותו. הפגם שנפל בהתנהלות המבקש בולט במיוחד במקרה זה, בהתחשב בכך שהעילה להעברת מקום הדיון בהליך נוגעת ישירות למבקש עצמו ונוכח הצהרתו המוקדמת על כוונתו להגיש את הבקשה. כמו כן, יש לתת משקל מסוים גם לעמדת המשיבים, לפיה אין מקום להעביר את הדיון בהליך, וכן למשך הזמן שחלף מאז נפתח ההליך – בשנת 2017 – ולשלב המתקדם ביותר בו הוא מצוי (השוו: בש"א 1199/21 גורי נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בן יהודה 34, ירושלים, פסקה 6 (28.2.2021); בש"א 7463/22 לוי נ' ברלין, פסקה 6 (21.12.2022)).

למותר לציין כי ככל שהמותב הדן בהליך יסבור שקיימת לגביו עילת פסלות ספציפית, חזקה עליו כי יפעל בהתאם לכללי הפסלות הקבועים בדין.

6.אשר על כן, הבקשה נדחית והדיון בפש"ר (מחוזי ת"א) 38768-03-17 יוסיף להתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.