בש"א 3721/21 פלוני נ. פלוני

אין מקום להיעתר לבקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 19.8.2021.

בפתח הדברים יש לציין כי בקשה לעיון חוזר אינה המקום לערוך "מקצה שיפורים" והיא נועדה למקרים בהם חל שינוי נסיבות יסודי ממועד מתן ההחלטה או כאשר נפלה בה טעות ברורה (ראו: בש"א 5688/18 חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ , פסקה 3 (2.8.2018)). כבר מטעם זה אין מקום לקבל את הבקשה לעיון חוזר שבכותרת, אשר לא העלתה כל שינוי נסיבות ממועד מתן החלטתי מיום 19.8.2021.

למעלה מן הצורך ולהסרת ספק, אציין כי אין מקום להיעתר לבקשה גם לגופם של דברים. כזכור, בהחלטתי מיום 10.8.2021, קבעתי כך:

"בהחלטתי מיום 7.6.2021 נעתרתי לבקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וזאת עד ליום 1.8.2021. כעת, מונחת לפניי בקשה נוספת מיום 1.8.2021 להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין ל-90 ימים נוספים, בטענה כי ייצוגם של המבקשים הוסדר רק ביום 1.8.2021. המשיבות 4-3 והמשיבים 6-5 מתנגדים לבקשה.

ישנו קושי להיעתר לבקשה בשים לב לכך שהטיעונים באשר לקשיים בהסדרת הייצוג נטענו בלקוניות, ללא פירוט נדרש של המאמצים שנעשו לצורך הסדרת הייצוג בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וללא תמיכת הטענות בתצהיר כדין (ראו והשוו: בש"מ 4213/21 השילוני נ' ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובניה , פיסקאות 13-12 (8.7.2021)). חרף האמור, במכלול נסיבות העניין, ובפרט בשים לב למהות ההליך ולכך שהאירועים נשוא פסק הדין התרחשו בעת שהיו המבקשים קטינים (ראו: בר"ם 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה , פיסקה 9 (10.12.2013)), וכן בהתחשב בכך שהוגש ערעור על פסק הדין כך שהוא ממילא יגיע לבחינה של ערכאת הערעור, ראיתי להיעתר לבקשה בחלקה.

אם כן, במכלול השיקולים אני סבורה כי אין לחסום את המבקשים מהעלאת טענותיהם בהליך ערעורי מתאים, ברם אין מקום להיעתר לבקשה במלואה גם בשים לב למועד הדיון הקבוע בע"א 3159/21. אשר על כן, המבקשים רשאים להגיש הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.4.2021 (ת"א 57059-05-16) עד ליום 17.8.2021. יובהר כי המבקשים מצופים לעמוד במועד זה (ככל שברצונם לפעול להגשת הליך ערעורי)".

אם כן, בהחלטתי מיום 10.8.2021 עמדתי על הקושי הקיים בהיעתרות נוספת לבקשה להארכת מועד, אשר לא פורטו בה המאמצים להסדרת הייצוג של המבקשים. אולם, נוכח מכלול נסיבות העניין, על מנת שלא לחסום את דרכם של המבקשים, החלטתי לבוא לקראתם ולהאריך את המועד להגשת ערעור עד ליום 17.8.2021. בהחלטתי ציינתי באופן מפורש כי המבקשים מצופים לעמוד במועד זה. המבקשים, אשר לא עמדו במועד זה, הגישו בימים 16.8.2021 ו-17.8.2021 שתי בקשות להארכות מועד, אשר לא נתמכו במסמכים או בתצהיר כדין, ולפיכך נדחו בהחלטתי מיום 19.8.2021. אציין כי לפנים משורת הדין אפשרתי למבקשים להגיש את הערעור עד ליום 22.8.2021.

המבקשים לא עמדו אף במועד זה והגישו את הבקשה שבכותרת, בגדרה הם עותרים, שוב, להארכת המועד להגשת הערעור עד ליום 1.10.2021. בנסיבות העניין לא ראיתי טעם להיעתר לבקשה. נוכח האמור בהחלטתי מיום 10.8.2021, מצופה היה מבא-כוח המבקשים להיות ערוך להגשת הערעור עד ליום 17.8.2021. לבקשה שבכותרת צורפו מסמכים המעידים כי אילוציו של בא-כוח המבקשים הנוגעים למחלת הקורונה החלו ביום 16.8.2021, היינו יום לפני המועד האחרון להגשת ערעור (ולא למותר לציין כי אף עתה לא צירף בא-כוח המבקשים אישור על כניסה לבידוד או כל מסמך אחר ממנו ניתן ללמוד מה התאריך המדויק בו הוא נכנס לבידוד). מדובר במועד שבו הודעת הערעור הייתה אמורה להיות מגובשת ברובה, ובנסיבות אלה לא עולה כל הצדקה להארכת המועד להגשת הערעור עד ליום 1.10.2021. על כך יש להוסיף כי אף עתה המבקשים לא פירטו מה המאמצים שנעשו להסדרת ייצוגם בהתחשב בכך שפסק הדין ניתן עוד ביום 21.4.2021, ולמעשה זו הפעם הראשונה שצורף תצהיר מטעמם (ונוכח נסיבות העניין איני נדרשת להכריע בטענות המשיב 1 באשר לפגמים שנפלו בתצהיר זה, אף שעל פני הדברים יש בהן ממש). אולם, מדובר בתצהיר כללי ולקוני אשר אינו מעלה טעם מיוחד להארכת מועד נוספת. עוד יש לציין כי ההיעתרות להארכת מועד עשויה להביא לדחיית הדיון הקבוע בע"א 3159/21, אשר הוגש במועד, ולא מצאתי כל הצדקה לכך.

טרם סיום, למען הסדר הטוב ונוכח טענות המשיב 1, ראיתי לנכון לציין כי בהחלטתי מיום 27.5.2021 ניתנה לצדדים ההזדמנות להגיש תשובה לבקשה להארכת מועד מיום 27.5.2021.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בשים לב להוצאות שנפסקו בהחלטתי מיום 19.8.2021, אין צו להוצאות.