פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
376/13 - א'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי מרכז בו נדחה ערעור שהגיש המבקש מחמת אי הפקדת עירבון.
פסק הדין ניתן ביום 13.9.2012 ועיון באתר "נט המשפט" מלמד כי זה הומצא לידי בא-כוחו ביום 19.9.2012, ואילו הבקשה שבפניי - אשר בהינתן פגרת הסוכות המועד האחרון להגשתה חלף ביום 28.10.2012, הוגשה ביום 15.1.2013, באיחור ניכר של כחודשיים וחצי.
המבקש מיוצג בהליך שבפניי על ידי עורך דין שמונה בידי הלשכה לסיוע משפטי, ובבקשה שהגיש פרש טיעונים הנוגעים לגופה של בקשת רשות הערעור שהגשתה מתבקשת ולא צויין כל טעם להגשת ההליך באיחור. עם זאת צוין בבקשה כי הלשכה לסיוע משפטי "בחנה את העניין תקופה ארוכה" ועל רקע האמור הוריתי ביום 17.1.2013 כי המבקש יגיש הודעה משלימה בה יפרט טעם כאמור ובכלל זאת יציין מתי פנה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי ומתי התקבלה החלטה בדבר מינוי עורך דין מטעמה. בהודעה שהגיש ציין המבקש כי הלשכה לסיוע משפטי נעתרה לבקשתו ביום 18.11.2012 וכי תחילה סבר שייתכן וההליך יתייתר אך משלא הגיע להסדר עם המשיבים החליט להגיש את ההליך והכנת הבקשה הושלמה 9.12.2012. ואולם לטענתו נוכח חסר בבקשה הושבה זו לידיו פעמיים על-ידי מזכירות בית המשפט והיא הוגשה לבסוף ביום 15.1.2013.
משלא התייחס המבקש בתגובתו לשאלה באיזה מועד פנה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי התבקשה הבהרת הלשכה לסיוע משפטי בעניין זה. בהבהרתה נמסר כי המבקש פנה, באמצעות בא כוחו, ביום 21.10.2012 וכי במכתבו ציין כי פנה טלפונית ללשכה שבועות קודם לכן, אך אין ברישומיה כל תיעוד בעניין. כן ציינה הלשכה לסיוע משפטי כי כפי שמסר המבקש, בקשתו לסיוע משפטי אכן אושרה ביום 8.11.2012.
2.
לאחר שעיינתי בחומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי שנדרשה תגובת המשיבים לה.
כאמור לעיל, בבקשתו המקורית לא כלל המבקש כל טעם אשר היה בו להצדיק את הגשת ההליך באיחור, לא כל שכן "טעם מיוחד" לאיחור זה. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה אך לפנים משורת הדין אפשרתי למבקש להשלים בקשתו ולהציג טעם לאיחור בהגשתו של ההליך, אך גם בהודעתו המשלימה (אשר לא נתמכה בתצהיר) לא הציג המבקש טעם המצדיק להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי.
אכן, בפסיקה נקבע לא אחת כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי והוא נתקל ב"מצוקת מועדים" בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה לבין מינוי עורך דין מטעמה, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה וזאת נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות (ראו: בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 2 (1.6.2009) (להלן: עניין טיסו )); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702 (2000)). עם זאת, עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה כשלעצמה "טעם מיוחד" להארכת מועד, ובכל מקרה נתון על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים (ראו עניין טיסו , פסקה 2). בין היתר יש לבחון בהקשר זה האם בעל הדין פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת, ובהקשר זה יש רלבנטיות הן למועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי והן לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)). כמו כן, לאחר שהוסדר הייצוג המשפטי הדרישה לשקידה סבירה ולהתנהלות מהירה מקבלת משנה תוקף.
3.
במקרה שבפנינו קיימת אי בהירות לגבי המועד בו פנה המבקש לראשונה ללשכה לסיוע משפטי. המבקש עצמו לא התייחס לעובדה זאת, חרף העובדה שהבהרתו בעניין התבקשה מפורשות בהחלטתי מיום 17.1.2013, ואילו הלשכה לסיוע משפטי ציינה כי נשלח לה מכתב בעניין ביום 21.10.2012 (קרי, כחודש לאחר שפסק הדין הומצא לידי בא-כוח המבקש), וכי אין תיעוד ברישומיה לגבי פניה טלפונית, כפי שטען זה במכתבו. ואולם, גם אם נניח לטובת המבקש כי נעשתה על ידו פניה טלפונית במועד מוקדם יותר הרי שהמבקש לא סיפק כל הסבר לכך שבכל אותה תקופה לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההליך עד אשר יתברר מה עלה בגורל פנייתו ללשכה על מנת להעמיד את המשיבים על העובדה שטרם השלים עם פסק הדין של בית המשפט קמא (וראו האמור בבש"א 3794/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (25.10.2011)).
זאת ועוד. גם לאחר שביום 8.11.2012 אושרה למבקש קבלת הסיוע המשפטי לא הזדרזו המבקש או בא-כוחו להודיע על כך, והבקשה להארכת מועד הוגשה רק כחודשיים לאחר מועד האישור, ביום 15.1.2013. לשיהוי ממושך זה, המצטרף למשך הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין, לא ניתן הסבר מספק. כך למשל טענת המבקש לפיה סבר תחילה כי ייתכן והגשת ההליך תתייתר אין בה כדי ליתן מענה לשאלה מדוע לא הוגשה על ידו באותו מועד בקשה להארכת מועד עד אשר יתבהרו הדברים, ובנוסף טענתו לפיה חתם על תצהיר לתמיכה בבקשה ביום 9.12.2012 אך הבקשה הוגשה רק למעלה מחודש מאוחר יותר נוכח חסרים עליהם הצביעה מזכירות בית המשפט מוקשית היא באשר לא הובהר מדוע נדרשה למבקש ולבא-כוחו תקופה כה ממושכת נוספת להשלמת אותם חוסרים.
נוכח התנהלות זו של המבקש ומשבקשתו אינה מגלה בנסיבות אלו "טעם מיוחד" למתן הארכה המתבקשת, סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים כמו גם ללשכה לסיוע משפטי.
ניתנה היום, כ"ז בניסן תשע"ג (7.4.2013).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת