בש"א 3794/11 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש הורשע בעבירות אינוס וכעת הוא מרצה עונש מאסר בכלא. המשיבה (קטינה) הגישה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באמצעות אִמה, תביעה אזרחית הנגררת להרשעת המבקש בפלילים. בפסק-דין מיום 13.4.2010 התקבלה התביעה כנגד המבקש בהעדר כתב הגנה, והמבקש חויב בפיצויים בסך 2,500,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, וכן בהוצאות משפט (להלן: פסק-הדין ). כעת עותר המבקש באמצעות בא-כוחו מהסיוע המשפטי להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על שתי החלטות מאוחרות יותר של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו: ההחלטה האחת היא מיום 15.2.2011

ולפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק-הדין בטענה כי ניתן במעמד צד אחד; וכן נדחתה בקשתו לקבלת אורכה לצורך הגשת כתב הגנה (להלן: ההחלטה הראשונה ). ההחלטה הנוספת היא מיום 27.2.2011 ולפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול ההחלטה הנ"ל מיום 15.2.2011 (להלן גם: ההחלטה השנייה ).

2.

בא-כוח המבקש אישר בטיעוניו כי שתי ההחלטות הנדונות של בית-המשפט המחוזי, הומצאו למשרדו באמצעות הפקסימיליה ביום 16.2.2011 בשעה 08:50 וביום 28.2.2011 בשעה 19:31, בהתאמה. יוער כי נוכח שעת המשלוח בפקסימיליה של ההחלטה השנייה, ובהתאם לתקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נחשבת ההמצאה של ההחלטה השנייה כאילו בוצעה ביום למחרת, קרי- ביום 1.3.2011. מכאן שהיום האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות ערעור לגבי ההחלטה הראשונה היה ביום 20.3.2011 ; ולגבי ההחלטה השנייה - ביום 31.3.2011 . הבקשה להארכת מועד הוגשה לראשונה ביום 10.4.2011 אך נדחתה מהמרשם בהעדר תגובת הצד שכנגד, והוגשה בשנית ביום 18.5.2011

(אז נפתח ההליך שבכותרת).

3.

בבקשה להארכת מועד וכן בהודעה המשלימה שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 23.5.2011, טען בא-כוחו של המבקש, עו"ד ברוזה, כי לאחר קבלת החלטותיו של בית-המשפט קמא הוא פנה ללשכה לסיוע משפטי בבקשה ל"הרחבת המינוי" לצורך הגשת הליך ערעורי בשם המבקש. לפי הנטען, בא-כוח המבקש מונה על-ידי הסיוע המשפטי לצורך ייצוג המבקש בבקשת רשות הערעור רק ביום 28.3.2011, וכתב-המינוי הגיע למשרדו ביום 3.4.2011. לטענת בא-כוח המבקש, עד לקבלת כתב המינוי הוא לא היה מוסמך לייצג את המבקש. עוד נטען כי נדרשו לבא-כוח המבקש מספר ימים לאחר קבלת כתב-המינוי, על-מנת לכתוב את נימוקי הבקשה להארכת מועד ואת כתב בקשת רשות הערעור שצוּרף לה, ומכאן האיחור בהגשת ההליך. בא-כוח המבקש הדגיש כי מרשו הינו אסיר המרצה עונש מאסר; כי המבקש לא היה מיוצג על-ידי הסיוע המשפטי בתביעה האזרחית, בשלב שקדם למתן פסק-הדין בהעדר הגנה; וכי חלק מהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי לא הומצאו למבקש או למי מטעמו בטרם מתן פסק-הדין הנדון. על רקע זה, נטען כי סיכויי ההליך העיקרי טובים באשר מן הראוי לבטל את פסק-הדין ולאפשר למבקש להתגונן כנגד התביעה האזרחית שהוגשה נגדו.

4.

ביקשתי את תגובתה של המשיבה לבקשה להארכת מועד. בתחילה, הומצאה החלטתי לבא-כוחה של המשיבה בערכאה דלמטה, אולם הלה הודיע כי אינו מייצג אותה בהליך שבכותרת. בהתאם לכך, נעשה ניסיון המצאה לכתובת שמסר בא-כוחה לשעבר של המשיבה. בדיקה במזכירות בית-המשפט העלתה כי רק ביום 13.9.2011 בוצעה למשיבה המצאה כדין של החלטתי. ביום 6.10.2011 הגישה המשיבה באמצעות אִמה תגובה בכתב-יד, ממנה משתמעת לכאורה הסכמה להמשך ההתדיינות בין הצדדים, אף שנימוקי התגובה אינם ברורים דים.

5.

נקודת המוצא לבחינת בקשת האורכה שלפניי הינה כי הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" לאורכה המובקשת, הינו על המבקש. הטעם המרכזי שהציג בא-כוח המבקש לאיחור בהגשת ההליך נעוץ בזמן שנדרש לצורך הסדרת הייצוג מטעם הסיוע המשפטי. בהתאם לפסיקתו של בית-משפט זה, עיכוב בהסדרת ייצוג מקום בו בעל-דין מעוניין וזכאי לייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, עשוי בנסיבות מתאימות להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד. עם זאת, אין מדובר באורכה אוטומטית ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.

6.

במקרה דנן, אף אם אחשיב לטובת בא-כוח המבקש את התאריך בו הגיעה הבקשה להארכת מועד לראשונה למזכירות בית-המשפט בטרם דחייתה מהמרשם (10.4.2011), מדובר באיחור של כשלושה שבועות לגבי ההחלטה הראשונה, ושל עשרה ימים לגבי ההחלטה השנייה. הווה אומר; האיחור בהגשת ההליך אינו קל-ערך. לכך יש להוסיף כי אף אם חל עיכוב בהסדרת ייצוגו של המבקש על-ידי הלשכה לסיוע משפטי, ואף אם כתב-המינוי הגיע לידי בא-כוח המבקש רק ביום 3.4.2011 כנטען על-ידו, לא הוצג הסבר ממשי מדוע לא הוגשה בקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה לכך בדין – בין אם על-ידי בא-כוח המבקש (שייצג אותו מטעם הסיוע המשפטי בהליך דלמטה); ובין אם על-ידי המבקש בעצמו לפי הנחיית בא-כוחו, לאחר שהוגשה ללשכה לסיוע משפטי בקשה ל"הרחבת המינוי". צעד כאמור היה מתבקש כחלק מהחובה לנהוג כבוד בסדרי-הדין ובבית-המשפט, וכן כדי למנוע מהצד שכנגד לפתח צפייה לגיטימית כי לא יוטרד עוד בהליך ערעורי (ראו: בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול , פיסקה 13 לפסק-דינה של כב' השופטת ארבל (לא פורסם, 27.5.2008)).

7.

יחד עם זאת, ובלא להקל ראש באמוּר לעיל, נראה כי הגשת ההליך שבכותרת התעכבה ברוּבה עקב ההמתנה לקבלת כתב-מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי. עיכוב זה בהסדרת הייצוג לא היה בשליטת

המבקש

(מסקנה זו מתבקשת, בין היתר,

בשים לב לכך שהמבקש מצוי בבית-האסורים).

זאת ועוד; כתב המינוי הגיע לידי בא-כוח המבקש ביום 3.4.2011. לפי טענתו, ימים בודדים לאחר מכן, הוא שלח ללא שיהוי את הבקשה להארכת מועד בצירוף כתב בקשת רשות הערעור בדואר רשום למזכירות בית-המשפט. לכל אלה יש להוסיף כי המשיבה לא הביעה בתגובתה התנגדות ממשית לבקשת האורכה. זאת ועוד; אף כי המבקש ניצב לפני משוכה גבוהה בהליך העיקרי, אין בידיי לשלול, באופן לכאורי בלבד, כי למצער חלק מהטענות שהועלו ראויות לבחינה.

8.

אשר על כן, ניתנת בזאת אורכה להגשתה של בקשת רשות ערעור עד למועד ההגשה בפועל. המזכירות תפתח הליך בהתאם. החלטה זו תתויק בתיק השופט שיישב בדין.

המזכירות תשלח עותק מהחלטתי זו לממונה על האגף לסיוע משפטי בהתייחס לאמוּר בפסקה 6 לעיל, ועל-מנת שייבחנו הדרכים המתאימות להנחיית בעלי-דין להגיש בקשות להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה לכך בדין, בעודם ממתינים להסדרת ייצוגם על-ידי הלשכה לסיוע משפטי (זאת, ככל שהנחייה כאמור אינה ניתנת כבר בעת הנוכחית).