בש"א 1222/13 יאיר ווינר נ. רשת חנויות פולגת בע"מ

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל.

ההחלטה ניתנה ביום 5.12.2012 והמבקש מציין כי זו נתקבלה בידיו יומיים לאחר מכן, ביום 7.12.2012. הבקשה שבפניי הוגשה ביום 13.2.2013, באיחור של כחמישה שבועות.

המבקש מיוצג בהליך שבפניי על ידי עורך דין שמונה בידי הלשכה לסיוע משפטי, ובבקשה שהגיש ציין כי יוצג בידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי גם בהליכים שהתנהלו בעניינו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי וכי מיד לאחר שניתנה ההחלטה בעניינו פנה ללשכה לסיוע משפטי והליך בחינת זכאותו לסיוע ארך זמן רב, והלשכה אף בחנה מהו ההליך הנכון בו ראוי לנקוט בעניינו. עוד צוין בבקשה כי גם לאחר שאושר הסיוע היה על בא-כוחו להגיע לדירת הדיור הציבורי בה הוא מתגורר שכן המבקש מוגבל מבחינת ניידותו בשל מצבו הרפואי. המבקש מוסיף כי סיכויי ההליך טובים.

בהודעה שהגיש המבקש בהמשך להחלטתי מיום 19.202013 הוסיף וציין כי פנה לראשונה ללשכה לסיוע משפטי ביום 12.12.2012, כי בקשתו התקבלה ביום 16.1.2013 וכי ביום 28.1.2013 הגיש את הבקשה במזכירות בית המשפט אך זו הושבה לו כיוון שהוגשה ללא עמדת המשיבים, ומטעם זה ובשים לב למספר המשיבים ולעובדה שהיה קושי להמציא את הבקשה לידי חלקם, הוגשה הבקשה בפועל רק ביום 13.2.2013.

2.

לבקשה צורפו אסמכתאות בדבר המצאת הבקשה לידי המשיבים וכן עמדותיהם של ארבע מהם. המשיבים 2 ו-10 השאירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט ואילו המשיבים 3 ו-17 מתנגדים לה בהדגישם כי המבקש עושה שי מוש

בהליכים משפטיים על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.

יתר המשבים לא הגישו תגובה לבקשה אף שניתנה להם הזדמנות לכך (החלטה מיום 26.2.2013).

2.

לאחר שעיינתי בחומר שבפניי החלטתי לקבל את הבקשה.

לא אחת נקבע בפסיקה כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי והוא נתקל ב"מצוקת מועדים" בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה ובין מינוי עורך דין מטעמה, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה וזאת נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות (ראו: בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 2 (1.6.2009); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702 (2000)), ובין היתר יש לבחון בהקשר זה האם בעל הדין פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת, ובהקשר זה יש רלבנטיות הן למועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי והן לשאלה האם הוגשה מבעוד מועד בקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד (בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011)). כמו כן, לאחר שהוסדר הייצוג המשפטי הדרישה לשקידה סבירה ולהתנהלות מהירה מקבלת משנה תוקף.

3.

במקרה שבפנינו דומה כי המבקש מצידו אכן פעל מצידו בשקידה סבירה - כך פנייתו ללשכה לסיוע משפטי נעשתה חמישה ימים לאחר שההחלטה הגיעה לידיו; ובא-כוחו הגיש את הבקשה כעשרה ימים לאחר שניתן למבקש אישור לסיועה של הלשכה. כאמור הבקשה הושבה לידי בא-כוח המבקש משלא צורפו אליה תגובות המשיבים, אך בו ביום ביקש המבקש את תגובתם והעמידם על דבר הגשת הבקשה. יוצא כי האיחור בהגשת הבקשה אכן נעוץ בעיקרו של דבר בחלוף הזמן שלמן פניית המבקש ועד למתן האישור לסיוע משפטי (מיום 12.12.2012 ועד ליום 16.1.2013). לחובתו של המבקש עומדת העובדה שבכל אותה תקופה לא הגיש באופן עצמאי בקשה להארכת מועד להגשת ההליך עד אשר יתברר מה עלה בגורל פנייתו ללשכה (וראו בש"א 3794/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (25.10.2011); בש"א

2052/13

ארחה נ' עו"ד ארז חבר בתפקידו מנהל מיוחד (9.4.2013)), אך חרף זאת ומשעולה מהחומר שהוצג כי המבקש לא זנח לכל אורך התקופה את רצונו להשיג על ההחלטה; משהעיכוב בהגשת ההליך נגרם בעיקרו בשל התקופה שלמן הפניה ללשכה לסיוע משפטי ועד למתן אישורה; משהמבקש העמיד את המשיבים על דבר הגשת הבקשה כעשרה ימים לאחר מתן האישור; ומשהמשיבים אשר הגישו התנגדות לבקשה לא טענו לנזק כלשהו שנגרם להם בגין האיחור בהגשת ההליך או כי שינו מצבם לרעה - מצאתי כי הכף נוטה לעבר קבלת הבקשה, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו.

מן הטעמים המפורטים לעיל הבקשה מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תפתח תיק רע"א ותתייק בו את בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה שבפניי כמו גם את החלטתי זו.