בש"א 5412/13 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בו נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (בכפוף לסיוגו בעניין מסוים).

פסק-הדין ניתן ביום 23.4.2013. לטענת המבקש מעולם לא נערכה המצאה כדין של פסק-הדין לידיו או לידי בא-כוחו והעתק שלו הועבר לידי בא-כוחו (לאחר דרישה) ביום 22.5.2013. עוד עולה מהבקשה כי בא-כוחו של המבקש ייצג אותו מטעם הלשכה לסיוע משפטי וביום 30.5.2013 הגיש בקשה להרחבת המינוי לצורך הגשת בקשת רשות ערעור על פסק-הדין. תחילה לא ציין בא-כוח המבקש באיזה מועד מדויק התקבל אישור הלשכה להגשת ההליך, אך על פי החלטתי הבהיר כי אישור זה ניתן לו ביום 1.7.2013, ובנוסף עולה מן הבקשה (אשר הוגשה ביום 1.8.2013) כי ביום 16.7.2013 פנה לבאי-כוח המשיבים וציין כי קיבל מינוי מאת הלשכה וביקש את הסכמתם למתן ארכה להגשת ההליך עד ליום 31.8.2013.

2.

המשיב 2 השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו המשיבה 1 - המיוצגת אף היא בידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ונוכח הצורך במינויו התעכבה הגשת תגובתה לבקשה - מתנגדת לה. לטענתה יש לתמוה על הטענה לפיה פסק הדין הועבר לבא-כוח המבקש רק כחודש לאחר שניתן בהדגישה כי לא צורפה אסמכתא להוכחת הנטען. עוד טוענת המשיבה 1 כי בא-כוח המבקש השתהה שמונה ימים עד אשר פנה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הרחבת המינוי וכי לא הובהר ונומק מדוע מתן האישור ארך זמן כה ממושך ומדוע בתוך אותו פרק זמן לא הוגשה בקשת ארכה. לטענת המשיבה 1 בנסיבות אלו הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" למתן ארכה, ועוד היא טוענת כי סיכויי ההליך קלושים.

3.

עיינתי בחומר שבפניי ומצאתי כי השיקולים הצריכים לעניין מושכים לכיוונים מנוגדים, ולבסוף ולאחר איזון בין שיקולים אלו החלטתי להיעתר לבקשה.

לטענת בא-כוח המבקש פסק-הדין הועבר לידיו באמצעות דואר אלקטרוני רק ביום 22.5.2013. המשיבה 1 טוענת כי המדובר בטענה תמוהה, אך עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי אין בו אסמכתא בדבר המצאת פסק-הדין לידי בא-כוח המבקש, ובאין כל ראיה לסתור יש לצאת מנקודת הנחה כי המועד להגשת ההליך אכן חלף ביום 23.6.2013, כטענתו.

הטעם העומד ביסוד האיחור בהגשת ההליך נעוץ בצורך בקבלת מינוי מאת הלשכה לסיוע משפטי. בפסיקה נקבע לא אחת כי כאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי והוא נתקל ב"מצוקת מועדים" בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה לבין מינוי עורך דין מטעמה, יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה וזאת נוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות (ראו: בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 2 (1.6.2009) (להלן: עניין טיסו )); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702 (2000)). עם זאת, בכל מקרה נתון על בית המשפט להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים (ראו עניין טיסו , פסקה 2).

במקרה שבפנינו פנה בא-כוח המבקש ללשכה לסיוע משפטי שמונה ימים לאחר שפסק-הדין הגיע לטענתו לידיו, ומכאן כי אין מדובר בהשתהות לפרק זמן ארוך. כאמור בא-כוח המבקש ציין כי אישור הלשכה לסיוע משפטי לייצוגו של המבקש ניתן ביום 1.7.2013, וכי כשבועיים לאחר מכן, ביום 16.7.2013, פנה למשיבים וביקש את תגובתם לבקשת הארכה, ומשלא קיבל מענה הגיש ביום 1.8.2013 את הבקשה דנן.

דומני כי ראוי היה שבא-כוח המבקש יפנה למשיבים בבקשה לקבלת עמדתם לעניין מתן ארכה להגשת ההליך מיד עם קבלת אישור הלשכה לסיוע משפטי ולא ימתין שבועיים נוספים, ובנוסף שוקלת לחובתו של המבקש העובדה שכל אותה תקופה לא הגיש באופן עצמאי בקשה להארכת מועד להגשת ההליך עד אשר יתברר מה עלה בגורל פנייתו ללשכה (ראו: בש"א 3794/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (25.10.2011); בש"א 2052/13 ארחה נ' עוד ארז חבר, בתפקידו כמנהל מיוחד , פסקה 6 (9.4.2013)).

יחד עם זאת, ומבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכויי ההליך לגופו, מצאתי שלא לחסום את דרכו של המבקש לבית משפט זה, ובהקשר זה לקחתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שמהחומר שהוצג עולה כי המבקש לא זנח לכל אורך התקופה את רצונו להשיג על ההחלטה; את העובדה שהטענה לפיה הפניה ללשכה לסיוע משפטי נעשתה שמונה ימים לאחר קבלת פסק-הדין בידי בא-כוח המבקש לא נסתרה; את העובדה שהעיכוב בהגשת ההליך נגרם בעיקרו בשל התקופה שלמן הפניה ללשכה לסיוע משפטי ועד למתן אישורה; את מהות ההליך; ואת עמדת המשיב 2.

הבקשה מתקבלת, אפוא, כך שהמבקש יגיש את בקשת רשות הערעור בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו. המבקש יציין את דבר הארכה בפתח ההליך שיגיש ויצרף החלטתי כנספח, והמזכירות תתייקה בתיק השופט.

בנסיבות העניין ומששני הצדדים מיוצגים בידי עורכי דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.