פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3863/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקש:
יגאל צעירי
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית חולון
2. אידית אודט דין
3. רחל שיין
בקשה
להארכת מועד
החלטה
1.
לפניי בקשה שהגיש המבקש למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.
המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה ממועד מתן פסק הדין (ראו: הוראת תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף , תשמ"ד-1984 ; בש"א 3991/16 בשארה נ' עזבון עפיפה אנדראוס ג'רייס , פסקה 2 (19.7.2016) והאסמכתאות המובאות שם). לפיכך, ובשונה מטענת המבקש, הטוען כי ההליך הוגש בתוך המועד הקבוע בדין, המועד האחרון להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק הדין (פסק דין מיום 20.4.2017), חלף שלושה ימים לפני הגשת הבקשה דנן.
המשיבים 2 ו-3 לא התנגדו לבקשה, ואילו המשיבה 1 מתנגדת לה.
2.
לאחר ששקלתי בדבר, ו בהתחשב בגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת עימנו בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף, החלטתי לדחות את הבקשה.
האיחור בהגשת ההליך אמנם קל יחסית, ולא נעלמה מעיני טענת המבקש לפיה נודע לו על פסק הדין יומיים לפני המועד האחרון להגשת ההליך כמו גם העובדה שהוא אינו מיוצג.
ואולם, חרף האמור, וגם בנותני משקל לשיקולים אלה, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה. ראשית, בהתאם למועד ההמצאה המצוין בבקשה פסק הדין הגיע לידי המבקש יומיים לפני חלוף המועד להגשת העתירה, ולפיכך יכול היה הוא להגיש בקשה למתן ארכה ביום האחרון שהיה נתון לו להגשתה (7.5.2017), ולפני שהתגבשה הסתמכות המשיבה 1 על סופיות פסק דין.
שנית, וזה עיקר הדברים, לאחר עיון בפסק הדין סבורה אני כי ההליך שהגשתו מתבקשת נעדר סיכוי. פסק הדין, עליו נסב ההליך, הוא פסק דין קצר בו נדחה ערעור שהגיש המבקש מכוח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה, וממילא לא נפסקה בגדרו הלכה ה"עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון" או "שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין" קמה הצדקה לערוך דיון נוסף בפסק הדין (ראו לשון סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). נתון זה מטה לטעמי את הכף לדחיית הבקשה.
הבקשה נדחית אפוא.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ג באלול התשע"ז (14.9.2017).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת