בש"א 412/21 יהושוע נגר נ. תמיר פייגנבוים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.12.2020 בת"א 22621-07-15 (להלן: פסק הדין ). המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי פסק הדין הגיע לידיו רק ביום 19.1.2021 וכי דרושה לו הארכת מועד עד חודש אפריל 2021, עקב "הצטברות חריגה וקיצונית של תיקים" שבהם הוא אמור להגיש סיכומים.

המשיב מתנגד לבקשה שכן המבקש לא הבהיר מדוע הליכים בתיקים אחרים חשובים יותר מההליך דנן, מה גם שלא פורטו מספרי התיקים שבהם מדובר. כן טען, כי אף שהמבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל, הוא לא המציא את אישורו של בית המשפט להגיש את ההליך דנן. בנוסף, לשיטתו, נוכח קביעותיו של בית המשפט המחוזי, סיכויי הערעור נמוכים ביותר.

בעקבות תשובת המשיב, הוריתי למבקש להבהיר האם ניתן אישור מבית המשפט של פשיטת רגל להגשת ההליך, ואישור כאמור אכן ניתן (ביום 2.2.2021) והוגש.

נקודת המוצא היא כי בעל דין נדרש לעמוד במועדים הקצובים בדין להגשת הליך ערעורי. המבקש הארכת מועד נדרש להצביע על טעם מיוחד כדי שבקשתו תיענה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904 (2001); בש"א 6284/14 מדינת ישראל נ' פרץ (9.11.2014)).

בענייננו, נסמכת הבקשה על "עומס" תיקים שבהם נדרש המבקש – שאינו מיוצג – להגיש סיכומים, דבר שלדבריו אינו מאפשר לו להגיש את הערעור לפני חודש אפריל 2021. אמנם, הבקשה הוגשה מבעוד מועד, באופן השולל התגבשות הסתמכות אצל המשיב לסופיות ההליכים. עם זאת, עומס עבודה לא הוכר כטעם מיוחד להארכת מועד, ובפרט כאשר הטענה הועלתה ללא פירוט מספק של אותם תיקים ומועדים שבהם נדרש המבקש להגיש סיכומים, לפי הנטען (השוו: בש"מ 178/15 יושע נ' עיריית הוד השרון (19.1.2015)). לפיכך, ובשים לב לכך שלרשות המבקש עומדים 60 ימים להגשת הערעור, איני סבורה כי נימוקי הבקשה הלאקוניים יש בהם כדי להצדיק הארכת מועד משמעותית של כחודש ימים, כמבוקש.

הבקשה נדחית, אפוא.