בש"א 6284/14 מדינת ישראל נ. ברוריה פרץ

בגדר הבקשה שלפניי - אשר הוגשה ביום 2.11.2014 - עותרת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.9.2014 (ע"א 35679-12-13), וזאת עד ליום 22.12.2014. יצוין, כי מדובר בבקשה שנייה להארכת מועד, וזאת לאחר שביום 21.9.2014 ניתנה למבקשת ארכה מוסכמת להגשת בקשת רשות הערעור עד ליום 6.11.2014. המשיבה, אשר הסכימה כאמור לבקשת הארכה הקודמת, מתנגדת לבקשה דנן.

המבקשת מעלה שני נימוקים להארכת המועד המבוקשת: האחד, כי מפאת עומס עבודה, כמו גם השאלות העומדות לדיון, זקוקה היא לפרק זמן נוסף כדי לשקול האם יש מקום להגשת הליך ערעורי; והשני, כי ביום 18.12.2014 צפוי להתקיים דיון לפני הרכב במספר תיקים העוסקים בסוגיה דומה (להלן: ההליכים הנוספים ).

כידוע, נקודת המוצא הינה כי בעל דין נדרש לעמוד במועדים הקצובים בדין להגשת הליך ערעורי. אף שכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, לא בנקל יהיה בכוחה של טענה בדבר עומס עבודה כדי להצדיק מתן ארכה, שאם לא כן יהפכו המועדים הקבועים בדין לאות מתה (ראו והשוו גם, ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904, 908). פסק הדין בענייננו ניתן לפני למעלה מחודשיים, ולמבקשת כבר ניתנה ארכה (מוסכמת) של כחודש ימים מעבר למועד הקצוב בדין. בנסיבות אלו, ומשהטענה לעניין עומס עבודה ולעניין השאלות העומדות לדיון נטענה באופן לקוני וללא פירוט, איני סבור כי יש בה כדי להצדיק הארכת מועד נוספת ומשמעותית של כחודש וחצי.

אף הנימוק השני - שעניינו ההליכים הנוספים הקבועים לדיון ליום 18.12.2014 - אינו עולה, בנסיבות העניין, כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד. ראשית , לא הובהר דיו הקשר בין ההליכים; שנית , פרק הזמן אשר צפוי לחלוף בין מתן פסק הדין מושא בקשת הארכה לבין מועד הדיון הינו כשלושה חודשים וחצי, כלומר - מדובר בפרק זמן ממשי; שלישית , אין כל בטחון כי ההכרעה הסופית בהליכים הנוספים תינתן במועד הדיון (או בסמוך לאחריו), וממילא ייתכן שתידרשנה ארכות נוספות; ורביעית , ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו הינו בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כידוע, בכגון דא חלים מבחני סף (הלכת "חניון חיפה"), ועל כן ממילא אין זהות בין השיקולים אשר יובאו בחשבון בגדר ההליכים הנוספים לבין אלה אשר יישקלו בגדר בקשת רשות הערעור.

על רקע האמור לעיל, לא ראיתי להיעתר לבקשת הארכה שלפניי. עם זאת, בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה שהבקשה הוגשה בתוך המועד, האיזון הראוי הינו ליתן למבקשת אפשרות להגיש את בקשת רשות הערעור תוך פרק זמן קצר וקצוב של 7 ימים מיום המצאתה של החלטה זו. דבר הארכה יצוין בפתח ההליך, ככל שיוגש, והחלטתי זו תצורף כנספח.

אוסיף, בשולי הדברים, את המובן מאליו: אין בהחלטה זו כדי למנוע מן המבקשת להגיש, בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, בקשה מתאימה לעכב את הדיון בהליך עד למתן הכרעה בהליכים הנוספים. ככל שתוגש בקשה כאמור, היא תטופל בדרך הרגילה.