בש"א 414/05 רוית לויים,עו"ד נ. זאב קליין

בקשה לאיחוד הדיון בתובענות שהוגשו בבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 3879/02) ובבית משפט השלום בכפר-סבא (ת.א. 6386/04), לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי).

1.המשיב 1 הוא בעל עסק הסעדה. הוא ביקש להגיש תביעה נגד המשיב 2, בגין חוב שלא שולם לו (לטענתו). לשם כך הסתייע במשיבות 5 ו-6, שהציגו עצמן, באמצעות המשיבים 3 ו-4, כחברות למתן שירותים משפטיים. תביעתו של המשיב 1 הוגשה לבית משפט השלום בכפר-סבא. בכתבי בי-דין מטעמו צוינה המבקשת, עורכת-דין במקצועה, כבאת כוחו. לאחר שלא עמד במועדים שונים במסגרת ההליך, נדחתה תביעתו על הסף. בעקבות זאת, הגיש המשיב 1 תביעה ברשלנות נגד המבקשת ונגד המשיבים 6-3 לבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 3879/02). בתביעתו ביקש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב אובדן התביעה בכפר סבא, וכן עקב עלויות שנשא בניהול הליך נוסף בבית משפט השלום בתל-אביב, אף בו יוצג באמצעות המשיבות 6-5 והמבקשת. בתביעה זו הושלמו ההליכים המקדמיים, והיא עומדת ערב הוכחות. בתביעה זו מתגוננת המבקשת בטענה שהיא מעולם לא ייצגה את המשיב 1, ושחתימתה זויפה בידי יתר הנתבעים.

2.בהמשך, הגישו המבקשת והמשיב 1 יחדיו תביעה לבית משפט השלום בכפר-סבא (ת.א. 6386/04), בבקשה לקיים "משפט חוזר" בתביעה המקורית שהגיש המשיב 1 נגד המשיב 2. ביסוד התביעה (הנסמכת על החלטת בית המשפט העליון בע"א 4682/92 שעיה נ' בית טלטש בע"מ (לא פורסם), בעניין האפשרות ל"משפט חוזר אזרחי") עמדה טענתם, כי הטעמים שהביאו לדחיית אותה תביעה על הסף נבעו מהתרמית שביצעו המשיבים 6-3 בעניין ייצוגו של המשיב 1. תביעה זו מצויה בראשיתם של ההליכים המקדמיים, לאחר שבקשה לדחייתה על הסף נדחתה. היא הוגשה על-פי המלצת בית המשפט המחוזי, אליו פנתה עוד קודם המבקשת (ה"פ 1309/03) בבקשה להצהיר על בטלות פסק הדין בתביעה המקורית בכפר-סבא.

3.בקשתה של המבקשת היא לאיחוד הדיון בשתי התובענות בפני בית משפט השלום בכפר-סבא, שדן בתביעה המקורית של המשיב 1 נגד המשיב 2, ובשפניו מונחת כעת התביעה לקיום "משפט חוזר". חששה העיקרי של המבקשת הוא מפני הליכים שיניבו פסיקות סותרות, שכן בעוד בית המשפט בכפר סבא עוסק בביטול פסק הדין שנתן, בית המשפט ברמלה דן בשאלת הרשלנות שהביאה למתן אותו פסק דין. המשיב 1 מתנגד לבקשה. הוא מציין שמבחינתו אין שני ההליכים עוסקים באותו נושא. כך, בתביעה ברמלה המבקשת היא נתבעת ממנה הוא תובע סעד, ואילו בתביעה בכפר-סבא עומדים השניים יחד כתובעים. עוד הוא מציין, שתביעת הרשלנות ברמלה מתייחסת לשני הליכים בהם ייצגה אותו המבקשת, ולא רק לזה שנדון בכפר-סבא. אף המשיב 2 (הנתבע בכפר-סבא) מתנגד לבקשה. הוא מדגיש שהוא אינו צד כלל להליך ברמלה, וכי איחוד הדיון רק יפגע בו ללא הצדקה. המשיבים 7-3 לא הגיבו לבקשה.

4.הבקשה שלפניי היא לאיחוד הדיון בתובענות המתנהלות בבתי משפט שונים באזור שיפוט מרכז. משהחל הדיון בתובענות (ובעיקר בזו ברמלה, שהעברתה היא המבוקשת), אין מקום עוד לעשות שימוש בסמכותו של נשיא בית משפט השלום לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ותקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי). לכן אדרש לבקשה לגופה.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שצורף, באתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. אמנם יש מן המשותף לשתי התובענות – בעיקר בטענותיה של המבקשת, שחוזרת בשני ההליכים על עמדתה כי כלל לא היתה מעורבת בהליך המקורי בכפר-סבא וכי כל הפרשה היא תולדה של תרמית שאין לה חלק בה. אולם, בנסיבות העניין אין די בדמיון זה כדי לקבוע ששתי התובענות עוסקות "בנושא אחד". התביעה האחת (ברמלה) היא תביעת רשלנות שהוגשה נגד המבקשת ומשיבים נוספים. היא עוסקת בשני הליכים בהם יוצג המשיב 1 לכאורה בידי המבקשת, ולא רק בהליך שנדון בכפר-סבא. היא מצויה בשלב דיוני מתקדם. התביעה האחרת (בכפר-סבא) היא תביעה לקיום "משפט חוזר אזרחי", ועיקרה ביחסים שבין המשיב 1 למשיב 2. לכאורה, חלקה של המבקשת בתביעה זו מוגבל אך להבאת טענותיה בעניין התרמית שנעשתה על-גבה. תובענה זו מצויה בשלב דיוני התחלתי. בנסיבות אלה לא שוכנעתי, שהוראה על איחוד הדיון תקדם את היעילות וההגינות הדיונית ותבטיח השלמה מהירה ואיכותית של הפרשה כולה; ממילא כך משנותר פתוח הליך נוסף בין הצדדים, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בפני המבקשת פתוחה, כמובן, הדרך לפנות לבית משפט השלום בכפר-סבא בבקשה לעיכוב הדיון בפניו עד למתן הכרעה בבית משפט השלום ברמלה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 1,500 ש"ח כל אחד.