בש"א 2565/16 מוסלח בסיסי נ. חמזה אחמד ספדי

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לאיחוד הדיון ב-ת"א 48597-07-14, המתנהל בבית משפט השלום בעכו, עם הדיון ב-ה"פ 59251-05-15, המתנהל בבית משפט השלום בחיפה – ולקיימו במאוחד בחיפה.

עניינה של התובענה ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) הוא בתביעה לסילוק יד על רקע מחלוקת לגבי חזקה על מגרש המצוי בחלקה 13, גוש 10279, בשפרעם (להלן: המגרש

ו- החלקה , בהתאמה). את התביעה הגיש המשיב 1 נגד המבקשים והמשיב 2; עניינה של ה"פ 59251-05-15 (השלום – חיפה) הוא בבקשה לפירוק שיתוף בחלקה – אשר משתרעת על פני מאות דונמים והזכויות בה משותפות לעשרות ואף מאות אנשים וגופים – שהגיש המשיב 3 נגד 227 נתבעים, בהם המבקש 1 והמשיבים 1 ו-2. כנטען בבקשה, לצורך הכרעה בתביעה לסילוק יד יהיה צורך לדון בשאלת הזכאות להירשם כבעלים במגרש, שאלה שממילא תידון בגדרי התביעה לפירוק שיתוף, במסגרת הסדרת הזכויות בכלל המגרשים בחלקה. איחוד הדיון מתבקש אפוא לצורך ייעולו ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי משפט שונים באותו עניין.

יצוין כי ב-ה"פ 59251-05-15 (השלום – חיפה) התקיימה ישיבת קדם-משפט אחת, ואילו ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) התקיימו שלוש ישיבות מקדמיות, שבגדרן ניתן צו מניעה הדדי האוסר על ביצוע פעולות בנייה בקרקע. משהובא לידיעת בית המשפט דבר קיומו של ההליך המקביל, הורה למשיב 1, הוא התובע ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) להודיע אם בכוונתו להמשיך בניהול התביעה, או להעביר את זירת המחלוקת אל התובענה המתנהלת בחיפה. משהודיע המשיב 1 כי הוא עומד על תביעתו, הביע בית המשפט (כבוד השופט ג' נסאר ) את דעתו בהחלטה מיום 29.2.2016, כדלקמן:

"חרף הטענות שצויינו בהודעה זו נראה לבית המשפט כי אין כל יעילות בניהול שני הליכים מקבילים, כאשר התביעה כאן הנו חלק 'קטן' ממחלוקת יותר רחבה שמתנהלת בתיק האחר. מטעמי יעילות נראה לבית המשפט להמליץ לתובע להסכים למחיקת התביעה כאן או להעברתה לבית המשפט השלום בחיפה לשם איחודה עם הדיון שם".

יוער כי אמנם המדובר בשני הליכים המתקיימים בבתי משפט שונים באותו מחוז שיפוט (מחוז חיפה), אך משהחל הדיון בתובענות, ובפרט ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) שהעברתה היא המבוקשת, אין מקום עוד לעשות שימוש בסמכותו של נשיא בית משפט השלום לפי סעיף 49 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ותקנה 520 לתקנות, ולכן אדרש לבקשה לגופה (ראו: בש"א 414/05 לויים נ' קליין

(23.2.2005)).

בבקשה צוין כי המשיבים 3-2 מסכימים לבקשה, וכי המשיב 1 (להלן: המשיב ) לא מסר את תגובתו. משכך התבקשה תגובת המשיב, וזו הוגשה ביום 12.4.2016. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, אין זהות בין השאלות המשפטיות העולות בשני ההליכים; הבקשה הוגשה בשיהוי; והדבר יפגע ביעילות, מאחר שהתובענה ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) מצויה בשלב דיוני מתקדם, ואיחוד הדיון יגרום לסרבול ולהימשכות ההליכים שלא לצורך, ואף לפגיעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות של המשיב.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, וכן בתיקי ההליכים במערכת "נט המשפט", ובשים לב לעמדתו של בית המשפט בעכו – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שנקבע לא אחת, אין הכרח כי תתקיים חפיפה מושלמת בין התובענות או בין בעלי הדין על מנת שיאוחד הדיון, ודי בכך שלנוכח ההשקה הקיימת ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (בש"א 7775/13 נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' חברת ק.א.א. השקעות ונדל"ן בע"מ (22.12.2013)). במקרה דנן, נחה דעתי כי ההשקה בין התובענות מספקת, באשר שתי התובענות חולקות תשתית עובדתית ומשפטית משותפת, שעניינה חלוקת הזכויות בחלקה. על פני הדברים דומה אפוא שתוצאות ההליך האחד ישליכו על ההליך האחר. לא מצאתי ממש גם בטענות המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי, הואיל ורק ביום 29.2.2016 ניתנה החלטת בית המשפט בעכו, בעקבות הודעת המשיב כי הוא עומד על תביעתו, חרף ההמלצה למוחקה. כך גם בנוגע לשלב הדיוני שבו מצויה התובענה ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו), שכן טרם נוהל דיון בטענות הצדדים לגופן. בהתייחס לחששו של המשיב מסרבול ההליך, אעיר כי אינני מורה על איחוד התובענות , כפי שעולה לכאורה מתגובתו, אלא רק על איחוד הדיון

בהן – ובית המשפט בחיפה יחליט, לפי שיקול דעתו, כיצד לנהל את ההליך מבחינה דיונית; חזקה עליו שיעשה כן ללא שייפגעו זכויותיו של המשיב.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, במובן זה שאני מורה על העברת הדיון ב-ת"א 48597-07-14 (השלום – עכו) לבית משפט השלום בחיפה, ועל איחודו שם עם הדיון ב-ה"פ 59251-05-15.