בש"א 6454/16 ניו גלובל לנד בע"מ נ. בנק ירושלים בע"מ

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בתובענה ב-ת"א 2226-03-16, המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, עם הדיון ב-ת"א 59925-01-16, המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת – ולקיימם במאוחד בנצרת. המבקשת היא התובעת ב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת), שבה מבוקש להורות כי הערות אזהרה שנרשמו על מקרקעין שבבעלותה הן בטלות, מאחר שהן נסמכות, כנטען, על מסמכים מזויפים שעניינם עסקאות במקרקעין; ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים) היא תובענה שהוגשה על-ידי המשיב 1 על רקע מתן הלוואות לרכישת נכסים באותם מקרקעין והתחייבויות לרישום משכנתאות בקשר עם אותן עסקאות, והסעד המבוקש בה הוא החזר כספי ההלוואות.

איחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי משפט שונים באותו עניין. בבקשה נטען כי שתי התובענות יסודן בתשתית עובדתית אחת, והודגש כי ישנה חפיפה בין הצדדים לשני ההליכים, כאשר המבקשת ומרבית המשיבים הם בעלי דין בשתי התובענות. יצוין כי בעניין המשיבים 4-3 ו-10 ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה בגדרי ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים), ונטען כי כך גם בעניין המשיב 15; מעיון בתיק ההליך במערכת "נט המשפט" לא נמצא פסק דין כאמור, ואולם עולה כי המשיב 15 לא הגיש כתב הגנה מטעמו. בעניין המשיבה 9 ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה הן בהליך זה והן ב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת). עוד יצוין כי בתובענה ב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת) נתבעו גם מר ברק ברבר וגברת מרב ברבר, שלא צורפו כמשיבים לבקשה, שאף הגישו תביעה שכנגד, בה נתבעים המבקשת והמשיבים 3-1, 5, 7, 9, 13-11 ו-15 וכן נתבעים נוספים. בתביעה שכנגד מבוקשים סעדים קנייניים וכספיים, בעקבות ההתקשרויות הנטענות ביחס למקרקעין במסגרת אותה "פרשית הונאה וקנוניה מסועפת", לפי הנטען.

המבקשת הגישה בקשה זהה כבר ביום 5.4.2016 (בש"א 2791/16), ואולם זו נמחקה (החלטת השופט מ' מזוז מיום 4.7.2016) מאחר שהיתה טענת חוסר סמכות מקומית תלויה ועומדת בגדרי ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים); בעקבות זאת הודיע המשיב 7, שהעלה את הטענה, לבית המשפט בירושלים כי הוא חוזר בו מן הטענה, ומשכך הוגשה הבקשה שנית. באותה החלטה צוין כי המשיבים 2 (הוא מנהל המבקשת) ו-14-13 מסכימים לה, וכי המשיבים 12-11 מותירים את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. במסגרת התגובות שהוגשו לבקשה דנן הודיעו המשיבים 8-5, 14-13 כי הם מסכימים לה, תוך שהודגש כי לאחר פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה אין עוד איש מהנתבעים ב-ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים) המתגורר באזור ירושלים, ומרביתם מתגוררים באזור הצפון.

המשיבים 1, 16 ו-17 מתנגדים לבקשה. לטענת המשיב 1 קיימת בהסכמי ההלוואה תניית שיפוט ייחודית שלפיה מקום השיפוט בגין כל סכסוך הקשור להסכם תידון בבית המשפט הקרוב לסניף שבו נחתם ההסכם, וזה מצוי בירושלים, ולפיכך קבלת הבקשה תכשיר נסיון לחמוק מכיבוד תנייה זו. עוד נטען כי איחוד הדיון יביא אך לסרבולו, משום שהשאלות הנדונות ב-ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים) רחבות מאלה שב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת) ויצריכו בירור עובדתי מורכב יותר, וכן הואיל והתובענה הנדונה בירושלים מצויה בשלב דיוני מתקדם יותר לאחר שנתקיימו שם דיונים בנוגע לסעדים זמניים, ולעומת זאת בנצרת טרם התקיימו דיונים, ובפרט מצויה התביעה שכנגד שהוגשה שם רק בראשית דרכה. לחלופין נתבקש כי ככל שייקבע שהתובענות יתבררו במאוחד אזי על הדיון להיערך בירושלים. המשיבים 16 ו-17 מוסיפים כי הם כלל אינם נתבעים ב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת) וכי הם התקשרו עם משרדי עורכי דין בירושלים, ומשכך העברת הדיון לנצרת תערים עליהם קשיים דיוניים כמו גם הוצאות נוספות.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות לה ובתיקי ההליכים במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, אין הכרח כי תתקיים חפיפה מושלמת בין התובענות על מנת שיאוחד הדיון ודי בכך שלנוכח ההשקה הקיימת ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (ראו למשל, בש"א 2565/16 בסיסי נ' ספדי (18.4.2016); בש"א 7775/13 נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' חברת ק.א.א. השקעות ונדל"ן בע"מ

(22.12.2013)). במקרה דנן, שתי התובענות חולקות תשתית עובדתית אחת, שעניינה אופן התגבשותן של העסקאות הנטענות במקרקעין; מרבית בעלי הדין משותפים לשני ההליכים; והשאלות המשפטיות הנדונות בהם כרוכות אלה באלה, כאשר דומה כי כל הכרעה באחד מן ההליכים תשפיע על ההליך האחר. כך במיוחד לנוכח התביעה שכנגד שהוגשה ב-ת"א 59925-01-16 (מחוזי – נצרת), המרחיבה את היריעה הנדונה שם, הן עובדתית הן משפטית, ואף נתבע בגדרה פקיד במשיב 1. בנסיבות אלה נחה דעתי כי יש טעם בבירור מאוחד של שני העניינים.

באשר למקום קיום הדיון המאוחד, דעתי כדעת המבקשת, לפיה יש לקיימו בבית המשפט בנצרת. כך בעיקר מן הטעם שמאזן הנוחות נוטה במובהק לכיוון זה – בעוד שהרוב המכריע של בעלי הדין בשני ההליכים הם אנשים פרטיים המתגוררים בצפון הארץ, שלושה משיבים בלבד ביקשו לבכר את בית המשפט בירושלים: המשיב 1, תאגיד עתיר סניפים שממילא עתיד להתדיין גם בגדרי התביעה והתביעה שכנגד בנצרת, והמשיבים 17-16, שהטעם העיקרי שבפיהם הוא שיקולי הנוחות של באי-כוחם; כמו כן, זיקתו של בית המשפט בנצרת לאירועים נושא התובענות מהותית יותר, משהן עוסקות במקרקעין המצויים בצפון הארץ; ובנוסף תובענה זו היא שהוגשה הראשונה בזמן, ולא ראיתי מדוע למנוע מהתובעת בה את בחירת המקום שבו תתברר. לא נעלמה מעיניי טענת המשיב 1 בדבר תניית השיפוט הייחודית, ואמנם יש לכך משקל בענייננו – אך סבורתני כי מכלול השיקולים, ובראשם מאזן הנוחות, מטים את הכף לכיוון קיום הבירור המאוחד בנצרת (ראו למשל, בש"א 1970/10 קסר נ' בנק מסד בע"מ (28.3.2010); בש"א 6388/00 מאיר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

(16.10.2000)). לבסוף יצוין כי לא מצאתי הבדל של ממש בין השלבים הדיוניים בהם מצויות התובענות.

התוצאה היא שאני מורה על העברת הדיון ב-ת"א 2226-03-16 (מחוזי – ירושלים) לבית המשפט המחוזי בנצרת, ועל איחודו שם עם הדיון ב-ת"א 59925-01-16.