בש"מ 5456/16 בש"מ 5456/16

לפניי בקשה לפי תקנה 2(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, לאיחוד הדיון בעתירה ב-עת"מ 41751-09-15, המתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, עם הדיון ב-עת"מ 14710-05-16, המתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו. עניינם של שני ההליכים בעתירות לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, כאשר את עת"מ 41751-09-15 (עניינים מנהליים – ירושלים) הגישה המשיבה 1 (להלן: התנועה ) נגד המבקשות (שתיהן יחד להלן: הרשות ), בבקשה להורות להן למסור לידיה מסמכים הנוגעים בחלקם להתקשרויות בין הרשות לבין המשיבה 2 (להלן: החברה ); ואילו ב-עת"מ 14710-05-16 (עניינים מנהליים – תל אביב) עותרת החברה נגד הרשות, במטרה למנוע את מסירתם של אותם מסמכים לידי התנועה. הרשות הותירה לשיקול דעתו של בית המשפט את קביעת המקום בו יתקיים הבירור המאוחד, וציינה כי לגישתה קיימת סמכות מקומית לשני בתי המשפט, מכיוון שהמבקשת 2 פועלת הן במשרדי הרשות שבירושלים והן באלה שבתל אביב.

איחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו וכדי למנוע כפל התדיינויות באותו עניין . יצוין כי שני ההליכים מצויים בשלבים מקדמיים בלבד, כאשר ב-עת"מ 14710-05-16 (עניינים מנהליים – תל אביב) טרם התקיימו דיונים כלשהם, ואילו ב-עת"מ 41751-09-15 (עניינים מנהליים – ירושלים) התקיימה ישיבה אחת, שבה הביע בית המשפט (כבוד השופט ד"ר י' מרזל ) את דעתו כי יש טעם לברר את שתי העתירות במאוחד, ונתן למבקשות שהות להגיש בקשה זו. עוד יצוין כי בהחלטתו מיום 27.6.2016 נתן בית המשפט בירושלים את הסכמתו להעברת הדיון המתברר לפניו, ככל שזו תתבקש.

התנועה מסכימה לבקשה, ומבקשת כי הדיון המאוחד יתקיים בירושלים. לטענתה, מטרתה של החברה בהגשת ההליך בתל אביב היא לסרבל את זה המתקיים בירושלים ולסכל את מתן הסעד המבוקש בו, ודרך המלך היא לצרף את החברה כמשיבה ל-עת"מ 41751-09-15 (עניינים מנהליים – ירושלים). התנועה הדגישה כי לבית המשפט בירושלים נתונה סמכות מקומית לדון בעתירות, וכי הליך זה מצוי בשלב דיוני מתקדם יותר. החברה מתנגדת לבקשה, ולחלופין מבקשת כי הבירור המאוחד יתקיים בתל אביב. נטען כי אין חפיפה בין הפלוגתאות הנדונות בשני ההליכים, הואיל והרשות הודיעה על כוונה למסור לתנועה מסמכים הנוגעים לחברה, ומשכך המחלוקת ב-עת"מ 14710-05-16 (עניינים מנהליים – תל אביב) היא בין החברה לרשות בלבד; ועוד נטען כי איחוד הדיון יביא לסרבול ההליכים, מפני שממילא לא תוכל התנועה לעיין בכתבי הטענות על נספחיהם, משהם כוללים את המסמכים שבמוקד המחלוקת. ככל שתתקבל הבקשה טוענת החברה כי יש לקיים את הדיון המאוחד בתל אביב, משום שלבית משפט זה נתונה סמכות מקומית לדון בעתירות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. שתי העתירות עוסקות באותם המסמכים, השאלות המשפטיות הנדונות בהן כרוכות אלה באלה, וכל הכרעה באחד מן ההליכים תשפיע על ההליך האחר. בנסיבות אלה נחה דעתי כי ראוי שבית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (ראו בש"א 2565/16 בסיסי נ' ספדי (18.4.2016); בש"מ 8814/11 מרגנית נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (21.12.2011)). אשר למקום שבו יתקיים הבירור המאוחד, השיקולים המרכזיים הם שיקולי יעילות מערכתיים ומאזן הנוחות בין הצדדים (בש"א 3756/14 סמאר נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (18.6.2014) (בהתייחס לתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)), ואלה מורים על קיום הבירור המאוחד בבית המשפט בירושלים. כך, מאחר שהליך זה הוגש הראשון בזמן, קוים בו כבר דיון, והוא מצוי בשלב דיוני מתקדם יותר לאחר שבית המשפט נדרש לגוף העניין; ומאזן הנוחות על פניו מעוין, משהתנועה תומכת בקיום הדיון בירושלים והחברה בתל אביב.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת, במובן זה שאני מורה על העברת הדיון ב-עת"מ 14710-05-16 (עניינים מנהליים – תל אביב) לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ועל איחודו שם עם הדיון ב-עת"מ 41751-09-15.