בש"א 6239/16 בש"א 6239/16

לפניי בקשה שהוגשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאיחוד הדיון בתובענה ב-תא"מ 30172-07-16, המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם הדיון ב-תא"מ 920-05-16, המתנהל בבית משפט השלום ברמלה – ולקיימם במאוחד ברמלה. בבקשה נטען כי עניינן של שתי התובענות בתאונת דרכים אחת, שהתרחשה ביום 4.10.2015, ואיחוד הדיון מתבקש לצורך ייעולו ועל מנת למנוע כפל התדיינות וסיכון למתן החלטות סותרות על-ידי בתי משפט שונים באותו עניין. יצוין כי שני ההליכים מצויים בשלבים מקדמיים, כאשר טרם התקיימו בהם דיונים כלשהם.

כאמור בהחלטתי מיום 11.8.2016, הבקשה הוכתרה כ"בקשה בהסכמה", אך מעיון בגוף הבקשה עלה כי הסכמה ניתנה על ידי המשיבה 4 בלבד, היא התובעת ב-תא"מ 30172-07-16 (השלום – תל אביב), בעוד שלא נתבקשה כלל הסכמת המשיבה 1, שהיא נתבעת ב-תא"מ 920-05-16 (השלום – רמלה) והגישה זה מכבר כתב הגנה מטעמה. יתר הנתבעים, בשני ההליכים, טרם הגישו כתבי הגנה. משכך נתבקשה המשיבה 1 ליתן תגובתה (החלטתי מיום 11.8.2016), וזו הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה 1, הבקשה הוגשה בחוסר תום לב משהוכתרה "בהסכמה" למרות שלא נתבקשה וממילא לא ניתנה הסכמת המשיבה 1, ודינה להידחות מטעם זה לבדו. לגופו של עניין הודגש כי התובענה ב-תא"מ 30172-07-16 (השלום – תל אביב) עוסקת בשאלת האחריות לקרות התאונה, בעוד שעניינה של תא"מ 920-05-16 (השלום – רמלה) בשאלות ביטוחיות; ונטען כי אין זהות בתשתית העובדתית, הסוגיות המשפטיות המתעוררות, הסעדים המבוקשים והעדים שעתידים להופיע בשתי התובענות, ומשכך איחוד הדיון לא יביא אלא לסרבולו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כפי שנקבע לא אחת, אין הכרח כי תתקיים חפיפה מושלמת בין התובענות על מנת שיאוחד הדיון ודי בכך שלנוכח ההשקה הקיימת ראוי כי בית המשפט ישקיף על הסכסוך כמכלול, ויקבע את סדרי הדיון המתאימים לבירור המחלוקות (ראו למשל, בש"א 2565/16 בסיסי נ' ספדי (18.4.2016); בש"א 7775/13 נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ נ' חברת ק.א.א. השקעות ונדל"ן בע"מ (22.12.2013)). במקרה דנן, שתי התובענות חולקות תשתית עובדתית משותפת, שעניינה הנזקים שנגרמו עקב תאונת הדרכים מיום 4.10.2015, והשאלות המשפטיות הנדונות בהן כרוכות אלה באלה, כאשר כל הכרעה באחד מן ההליכים תשפיע על ההליך האחר. בנסיבות אלה נחה דעתי כי יש טעם בבירור מאוחד של שני העניינים. יצוין כי יש ממש בטענת המשיבה 1 כי היה על המבקש לבקש את תגובתה קודם שהגיש בקשה זו – ומשלא עשה כן, בוודאי שלא היה מקום שיכתיר את הבקשה כמוסכמת – ואולם לא ראיתי לדחות מטעם זה את הבקשה.

התוצאה היא שהבקשה מתקבלת. אני מורה על העברת הדיון בתובענה ב-תא"מ 30172-07-16 (השלום – תל אביב) לבית משפט השלום ברמלה, ועל איחודו שם עם הדיון ב-תא"מ 920-05-16.