בש"א 4606/06 יונה בן יונה נ. עו"ד יניב אינסל נאמן לנכסי החייב שלמה אברהמי

לפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט העליון בע"א 4514/05 אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר דחה ערעור של המבקש על החלטת המשיב 1, נאמן בפשיטת רגל, לדחות תביעת חוב שהגיש. פסק הדין ניתן ביום 15.5.06 במעמד הצדדים. הבקשה שלפני הוגשה ביום 4.6.06. לטענת המבקש, פסק הדין לא הומצא לצדדים בעת שימוע פסק הדין, אלא הוא הומצא למשרדו רק ביום 17.5.06 . לטענתו, המועד להגשת עתירה לדיון נוסף נמנה מיום המצאת פסק הדין, אולם כאשר ביקש להגיש את ההליך ביום 1.6.06 לא התקבל ההליך לרישום בטענה שהמועד להגשתו חלף. לטענת ב"כ המבקש, ההליך הוגש למזכירות במועד, ולפיכך ראוי להיעתר לבקשה להארכת מועד. המשיבים מתנגדים לבקשה.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 קובעת פרק זמן מוגבל להגשת עתירה שתחילתו במועד מתן פסק הדין ולא במועד מסירתו. לפיכך, העתירה לדיון נוסף הוגשה לבית המשפט באיחור ובדין לא קובל ההליך לרישום. במצב דברים זה, יש לבחון האם קיים טעם מיוחד להארכת מועד להגשת העתירה. הכלל הוא, שיש לנקוט גישה קפדנית ומצמצמת בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף על מנת למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי (ראו: בש"פ 8150/99 יעקב חביב נ' מיקרוסופט קורפורשיין , דינים עליון, כרך נז, 571 פסקה 7 ואסמכתאות שם). בנסיבות העניין, נבע האיחור מטעות שבדין באשר לתחילת מרוץ מנין הימים להגשת העתירה. הכללים לעניין המועד להגשת עתירה לדיון נוסף הם ידועים ומושרשים זה מכבר ולפיכך אין מדובר בטעות סבירה המצדיקה, כשלעצמה, היעתרות לבקשה. במצב דברים זה עדיין יש לבחון האם קיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלת הבקשה. תשובתי לכך בשלילה. איני מתעלמת מכך שלעיתים עובדת אי המצאת פסק הדין משמשת "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו לדוגמא: בש"א 205/88 חברת בלו סקיי קראוון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841 אולם השווה: בש"א 2515/97 קוצר נ' פלגמן (לא פורסם) וכן בש"פ 8150/99 הנ"ל). אולם דעתי היא, כי בנסיבות העניין אין הצדקה להיעתר לבקשה בעניין שלפני מהטעמים המצטברים הבאים. ראשית , פסק הדין, שניתן כאמור במעמד הצדדים, מחזיק תשע שורות בלבד והוא הוקרא לצדדים במלואו על ידי בית המשפט. מכאן, שהצדדים ידעו את תוכנו של פסק הדין, כולל נימוקיו, במועד השימוע.

שנית , פסק הדין הומצא למבקשת בפקסימיליה על ידי בית המשפט יומיים בלבד לאחר מועד השימוע. במצב דברים זה, לא הובהר מדוע נמנע מב"כ המבקש להגיש את ההליך במועד או לכל הפחות להגיש בקשה להארכת מועד בתוך המועד הקבוע בדין. שלישית , וזה העיקר בעיני, עיון בפסק הדין מעלה כי סיכויי ההליך קלושים, וזאת בלשון המעטה. בית המשפט סבר שאין הוא רואה צורך לבחון את שאלת משמעותו המדויקת של "ערעור" בפני בית המשפט המחוזי על החלטת נאמן בפשיטת רגל בתביעת חוב שהוגשה לו. כך, שכן בית משפט קבע כי בפני הנאמן ובפני בית המשפט לא הובאה ראייה אובייקטיבית אשר הצביעה על עצם קיומו של חוב. במצב דברים זה, כאשר פסק הדין נדחה בשל הטעם העובדתי האמור, ובית המשפט לא ראה צורך להיכנס לעובי הקורה ולקבוע הלכה בשאלה המשפטית שהוצבה לפניו, הרי שעל פני הדברים ממילא לא נפסקה כל הלכה שניתן לשקול דיון נוסף בעניינה.

התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב 1 בסכום כולל של 1,500 ₪ אשר ישאו רבית והצמדה מעת המצאת ההחלטה ועד למועד התשלום בפועל.