בש"א 5062/18 עמוס ליאור נ. משרד התשתיות

לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 3.7.2018 בבש"א 5062/18 (בש"א 5513/18) במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה בגין הגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 17.6.2018 בבש"א 262/18 (בש"א 5062/18). ביסוד החלטת הרשם שני טעמים – אי-צירוף תצהיר התומך בבקשה ואסמכתאות עדכניות; ההליך העיקרי אינו מגלה עילה.

במסגרת ערעורו צירף המערער תצהיר ואסמכתאות עדכניות לשיטתו. כן ציין המערער כי במסגרת ההליך העיקרי שהגיש הוא הסביר בפירוט מהן הסיבות שבגינן ההליך שנקט מגלה עילה.

לאחר עיון במלוא החומר שהוגש מצאתי כי דין הערעור על החלטת הרשם להידחות, כמו גם הערעור על החלטת הרשמת.

ראשית, שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מסוג זה רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו למשל: בש"א 6444/17 פלוני נ' פלוני (17.8.2017)). שנית, הליך הערעור על החלטת רשם איננו "מקצה שיפורים" שבו ניתן להוסיף מסמכים שלא הוגשו לפני הרשם (ראו למשל החלטה בעניינו של המערער דכאן: בש"א 1308/16 ליאור נ' עיריית פתח תקווה

(15.3.2016)). שלישית, לא מצאתי שההליך העיקרי מגלה עילה. המדובר בערעור על החלטת הרשמת אשר דחתה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שניתן כחמש שנים קודם לכן. המערער לא הוכיח כי התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה כה ממושכת.

משכך, לא זו בלבד שדין הערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 3.7.2018 להידחות, אלא שגם דין הערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך מיום 17.6.2018 להידחות.

המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 150 ש"ח.