בש"א 5159/14 ראובן מייקסנר נ. עו''ד מרדכי דיבק

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.3.2014. בפסק-הדין נדחה בעיקרו ערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום בקריות, זאת בהתאם להצעת פשרה שהעלה בית המשפט במהלך הדיון, אשר הצדדים הסכימו לה. יובהר, כי הסכמתו של המבקש להצעה באה שבוע לאחר הדיון, וכי המבקש היה מיוצג בהליך. אלא שכעת – כמעט ארבעה חודשים לאחר פסק-הדין – הגיש המבקש את הבקשה שלפניי (ללא ייצוג), כשהוא טוען כי בית המשפט המחוזי הפעיל "לחץ בלתי הוגן" במהלך הדיון; כי הוא נאלץ לקבל את הצעת בית המשפט בשל חוסר יכולת כלכלית לשאת בעלויות ההליך; וכי מאז פסק-הדין הוא חש מועקה ותסכול. המבקש מצביע על נסיבות אישיות וטוען כי ברצונו לתקן עוול שנגרם לו.

עיינתי בבקשה, ולא מצאתי עילה למתן ארכה כמבוקש.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין קבוע בחיקוק. הכלל הוא, כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל. כך, הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך. היא מבטיחה שוויון בין בעלי-הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. היא מסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה ( בש"א 1264/00

אררט חברה לביטוח בע"מ נ' וענונו (4.4.2000)). לבית המשפט אמנם שמורה הסמכות להורות על הארכת המועד שנקבע בדין, אך זאת רק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד". כדבריו של כבוד השופט ג'ובראן: "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה..." ( בש"א 2399/11

זנגריה נ' זנגריה

(30.3.2011)).

בענייננו, אין הבקשה מצביעה על "טעם מיוחד" למתן ארכה. כאמור, המבקש טוען בבקשתו כי תחושתו קשה וכי הוא חש שנגרם לו עוול. אולם, בטענות אלה ובבקשה בכללותה אין משום הסבר מספק לאיחור הניכר בהגשת ההליך. עוד ראוי להזכיר, כי מדובר בהליך ב"גלגול שלישי", זאת לאחר שבבית המשפט המחוזי המבקש היה מיוצג על-ידי עורך-דין, והסכים להצעת הפשרה שהעלה בית המשפט – זאת לאחר שניתן לו, על-פי בקשת עורך-הדין, פרק-זמן של שבוע-ימים לשקול את ההצעה ולמסור את עמדתו. גם נתונים אלה שוקלים לחובת מתן הארכה המבוקשת.

לאור האמור – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה - אין צו להוצאות.