בש"א 5220/08 יהונתן בוטח נ. בנק הפועלים בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בערעור על פסק דין של בית משפט השלום בתל-אביב, בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקש (וארבעה נתבעים נוספים). בית משפט השלום פסק כי המבקש לא פעל בתום לב ובדרך מקובלת וכפי שמצופה מעורך דין מקצועי כאשר הפר התחייבויות שנטל על עצמו כלפי המשיב, במסגרת ייצוג הקונים והמוכרים בעסקת מקרקעין. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין של בית משפט השלום מבוסס על ממצאים עובדתיים ואין זה המקרה בו תוכל ערכאת הערעור לדחותם. עוד נקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית, ומשכך נדחה ערעור המבקש.

2.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 24.3.2008 במעמד הצדדים. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 11.6.2008. נטען בה כי סמוך לאחר דחיית הערעור החלו הצדדים לנהל משא ומתן בניסיון לסיים את הפרשה כולה והסכימו כי כל עוד שהינם מנהלים משא ומתן יוקפא המועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. הארכת המועד שהוסכמה, על פי הנטען, היא ל-48 שעות לאחר סיום המשא ומתן. נטען כי ביום 2.6.2008 פנה המבקש אל בא-כוח המשיב לקבל את הסכמתו להגשת בקשה לרשות ערעור, אך בתום שלושה ימים קיבל תשובה שלילית המתכחשת לכל מה שהוסכם בין הצדדים.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. בא-כוחו אמנם מאשר כי ביום 28.4.2008 הוסכם לנהל משא ומתן לפשרה והוסכם להארכת מועד לצורך ניהול המשא ומתן. אולם בפועל לא התנהל משא ומתן לפשרה. המבקש יצא לחו"ל; עורכת הדין אליה הפנה את המשיב הודיעה כי אינה מייצגת את המבקש ומאז לא נשמע ממנו דבר. לטענת המשיב, מאחר שלא נוהל משא ומתן ההסכמה לארכה לא השתכללה.

4.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה להארכת מועד הוגשה בחלוף חודש וחצי לאחר תום המועד הקבוע בדין להגשת בקשה לרשות ערעור, העומד על שלושים ימים. יובהר כי הסכמה בין הצדדים על הארכת מועד, ככל שישנה, אין בה כדי לשנות מן המועד הקבוע בחוק להגשת הליך. אם להסכמה לא ניתן תוקף של החלטה, אין בה כדי לחייב את בית המשפט או להביא להארכת מועד באופן אוטומטי. יוער בהקשר זה, כי החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין לא נועדה רק על מנת להגן על אינטרס הציפיות וההסתמכות של בעל הדין שכנגד, אלא גם על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולתפקודה היעיל של מערכת השיפוט (ראו, בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)). לכן אפילו קיימת הסכמה בין צדדים בדבר הארכת מועד להגשת הליך, עומד לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לה, אם לאו. הסכמת הצדדים יכול שתקים "טעם מיוחד" למתן ארכה, אך אין בה כדי לפטור את בעלי הדין מלבקש ארכה ומן הראוי שבקשה כאמור תוגש בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. יש לזכור כי ככול שמשך האיחור הוא רב יותר, כך גובר בהתאמה כובד הטעמים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשה, שכן חלוף הזמן מעצים את האינטרס הציבורי והאינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6404/04 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.2004)).

5.

במקרה שלפניי, הטעם עליו מבוססת הבקשה להארכת מועד הוא הסכמה נטענת של המשיב כי ההליך יוגש 48 שעות לאחר תום משא ומתן לפשרה שיתנהל בין הצדדים. בטיעון זה אין כדי לבסס "טעם מיוחד" כנדרש בדין. גם בהנחה שהסכמה כאמור עשויה להקים, בנסיבות העניין, "טעם מיוחד", המבקש לא הרים את הנטל להוכיח כי אמנם קיים עם המשיב משא ומתן לפשרה עד 48 שעות לפני הפנייה לבית המשפט או לכל הפחות לפני הפנייה למשיב לקבלת הסכמתו (ביום 2.6.2008). מתצהירו של המבקש עולה כי במהלך כל חודש מאי 2008 לא היה כל מגע בין הצדדים, כך שלמעשה לא החל כלל משא ומתן. מכל מקום, לא הוכח כי המשא ומתן הופסק בסמוך לפני הפנייה לבית המשפט. כמו כן, לא הובהר די הצורך מדוע המבקש לא פנה בבקשת ארכה בתוך המועד הקבוע בדין. יתרה מכך וזה העיקר בעיני, סיכוייו של ההליך נראים קלושים למקרא פסק דינו של בית משפט המחוזי והבקשה שלפניי. הערעור בבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שלא נמצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום. ספק בעיני אם טענות המבקש, הנסובות על טעויות עובדתיות, מצדיקות הליך ערעורי ב"גלגול שלישי", הניתן כידוע במשורה. במצב דברים זה, ובשים לב למשך האיחור, אין בידי להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.