פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
5276/17
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
דוד מזרחי
נ ג ד
המשיבים:
1.
שלמה פורת
2. הנהלת בתי המשפט
3. רשות האכיפה והגביה
4. משטרת ישראל
ערעור על החלטת רשם
בית המשפט העליון ג' לובינסקי זיו ברע"א 9354/16 מיום 22.6.2017
בשם המערער: בעצמו
פסק-דין
ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו ברע"א 9354/16 מיום 22.6.2017 בגידרה נדחתה בקשת המערער. בהחלטה נקבע כי:
"חרף הדברים הברורים אשר צוינו בהחלטתי מיום 15.5.2017, גם הפעם לא נתמכה הבקשה ל"החייאת" ההליך בתצהיר או באסמכתא לעניין מועד ההמצאה של פסק הדין מיום 20.4.2017 בבש"א 3147/17. זאת ועוד, גם הפעם לא ציין המבקש כי הוא נכון לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון היה ואורה על "החייאת" ההליך כמבוקש. נהפוך הוא - המבקש שב וטוען כי הוא זכאי לפטור, וזאת חרף העובדה שסוגית הפטור כלל אינה עומדת על הפרק בשלב הנוכחי."
על מנת להבהיר את מכלול פרטי התמונה ואת דרך הילוכו של המערער, ארחיב בדבר הרקע להחלטת הרשם וההליכים השונים שנקט בהם המערער טרם ניתנה ההחלטה האמורה.
1.
בלב העניין, עומדת בקשת המערער לקבל פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון בהליך שפתח בו בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי". במוקד בקשת רשות הערעור עמדה החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום אשר דחתה ערעור שהגיש המערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל. הנימוק לדחיית הערעור שהגיש המערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל היה אי הפקדת עירבון.
2.
בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון בהליך בקשת רשות הערעור שהגיש, נדחתה בהחלטת הרשם מיום 5.12.2016. עם זאת, בשים לב למהות ההליך, הועמד העירבון על סכום מתון של 1,500 ש"ח. הרשם קבע בהחלטתו כי האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 15 יום, שאם לא כן יימחק ההליך או יירשם לדחייה. המערער לא השלים עם החלטה זו והגיש עליה ערעור אשר נדחה ביום 6.2.2017 (בש"א 9808/16, כב' השופט ס' ג'ובראן ).
3.
לאחר שנדחה הערעור, הגיש המערער בקשה נוספת לרשם. הפעם הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שניתנה על ידי הרשם ביום 5.12.2016. גם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 5.3.2017, לאחר שנקבע כי לא נמצאה עילה שבדין לעיון חוזר וכי המערער גם לא הניח תשתית ברורה לעניין מצבו הכלכלי. גם בקשה זו כמו קודמתה לא נתמכה בתצהיר. בהחלטה נקבע כי האגרה תשולם והעירבון יופקד עד ליום 20.3.2017, וכי נוכח הזמן שחלף מעת הגשת ההליך, אם לא יעמוד המערער במועד שנקבע, צפוי ההליך להימחק או להירשם לדחייה גם אם תוגש בקשת ארכה נוספת. המערער הגיש ערעור גם על החלטה זו אשר נדחה ביום 20.4.2017 (בש"א 3147/17, כב' השופט
ס' ג'ובראן ).
4.
חרף החלטות הרשם לא שילם המערער את האגרה ולא הפקיד את העירבון. לפיכך קבע הרשם בהחלטה מיום 4.5.2017 כי הליך בקשת רשות הערעור יימחק. המערער התקשה להשלים עם תוצאה זו והגיש בקשה לרשם לביטול ההחלטה. הפעם טען כי פסק הדין מיום 20.4.2017 בבש"א 3147/17 בגדרו נדחה הערעור, הומצא לו רק ביום 11.5.2017. ביום 15.5.2017 נדחתה בקשת המערער. הרשם קבע כי טענת המערער לעניין מועד ההמצאה לא גובתה בתצהיר או באסמכתא, וממילא לא ציין המערער אם בכוונתו לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון אם אכן תתקבל בקשתו ל"החייאת" ההליך, שכן אחרת אין טעם ל"החייאתו".
5.
אלא שבכך לא די. המערער שב והגיש בקשה נוספת לרשם ל"החייאת" ההליך, היא ההחלטה מושא ערעור זה. ביום 22.6.2017 נדחתה על-ידי הרשם גם בקשה זו. הרשם ציין כי גם הפעם לא גובתה הבקשה בתצהיר או באסמכתא ושוב לא ציין המערער כי הוא נכון לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון אם הייתה מתקבלת בקשתו ל"החייאת" ההליך, ואף ההפך הוא הנכון, המערער שב וטוען כי הוא זכאי לפטור.
מכאן הערעור שלפניי.
6.
המערער חזר על טענתו כי הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, ועמד על בקשתו ל"החייאת" ההליך. המערער טוען אפוא שעל הקופה הציבורית לממן באופן מלא את ההליך שפתח בו ונמחק זה מכבר. אין בערעורו אלא חזרה על האמור בבקשות שהוגשו בפני הרשם וניתנו בהן החלטות זה מכבר. הערעור אינו מגלה עילה כלשהי ואף נראה כי מדובר בנקיטת הליך סרק. ראשית, טענותיו בעניין אי מתן הפטור נבחנו זה מכבר על-ידי הרשם (החלטות מיום 5.12.2016 ומיום 5.3.2017) וכך גם הערעורים שהגיש על החלטות אלו – נדחו (פסקי הדין מיום 6.2.2017 ומיום 20.4.2017). המערער לא טען כי ישנן נסיבות שונות אשר לא נדונו בעבר ומצדיקות מתן הפטור. מכל מקום גם בפעם הזו לא פרש תשתית עובדתית כלשהי המבהירה את מצבו הכלכלי. שנית, ככל שהערעור נוגע לבקשה ל"החייאת ההליך", הוא חסר הגיון פנימי. שכן, גם אם הייתה ניתנת החלטה על "החייאת" ההליך, אין בכוונת המערער לשלם את האגרה או להפקיד את העירבון משום שלשיטתו הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. מכאן כי אין כל בסיס לבקשת המערער ל"החייאת" ההליך אף אם היו מתקבלות טענותיו (שנטענו בלשון רפה, ללא שצורפה כל אסמכתא וללא הבהרת הדברים) בעניין מועד המצאת פסק הדין שניתן ביום 20.4.2017 בבש"א 3147/17.
7.
טענותיו של המערער נבחנו לפני ולפנים על ידי הרשם ולא נמצא בהן ממש. המערער מכביד שלא לצורך את בית המשפט כשהוא חוזר ומסתמך על טענות שנדחו שוב ושוב. העובדה שהחלטות בית המשפט לא נשאו חן בעיניו אינה יכולה להוות עילה להגשת ערעור. הקצאת זמן שיפוטי בעניינים שאינם מגלים עילה כלשהי, באה על חשבון מתדיינים אחרים ופוגעת בציבור כולו (ראו גם: בג"צ 8035/14 שקד נ' מבקר המדינה (23.6.2015); ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ (12.4.2015)). יתכן כי זהו המקום המתאים לחיוב המערער בהוצאות, וכך אכן אעשה אם יבחר המערער לשוב ולהגיש הליכים אשר אין בהם כל ממש (ראו גם: בשג"צ 4748/06 שקד נ' תפוחי (2.8.2006)).
לאור האמור, הערעור נדחה.
לא בלי לבטים, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י' בתמוז
התשע"ז (4.7.2017).
ש
ו פ ט