בש"א 5425/16 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

ערעור על החלטת הרשמת ל' בנמלך בבש"א 1824/16-א' מיום 16.6.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערעור.

2.

ביום 3.3.2016 המערערת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.1.2014, בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 16.10.2013. טענתה המרכזית של המערערת בבקשה היתה כי בא-כוחה בערכאת הערעור לא יידע אותה על פסק הדין, וכי נודע לה עליו רק ביום 24.12.2015. יצוין, כי המשיב התנגד לבקשה.

3.

כאמור, הרשמת דחתה את הבקשה, בנימוק שהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי יש ליתן לה ארכה ממומשכת. בהחלטתה, הרשמת ציינה כי לא סביר שהמערערת לא ביררה מה עלה בגורל הערעור שהגישה לבית המשפט המחוזי, בפרט נוכח משך הזמן שעבר מאז ניתן פסק הדין – למעלה משנתיים. עוד הטעימה הרשמת כי לא ניתן לקבוע שטובת הקטינה – בתה של המערערת – תומכת בהיעתרות לבקשה.

4.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו המערערת עומדת על כך שהאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור לא היה בשליטתה – כך שהיה מקום לקבל את בקשתה. בנוסף, המערערת מצביעה על מספר טעויות שנפלו לשיטתה בהחלטת הרשמת, ואשר יש בהן, לדידה, כדי להצדיק את קבלת ערעורה.

5.

אחר שעיינתי בערעור ובחנתי בעיון את הנספחים המצורפים לו, ולאחר שקראתי בקפידה את החלטת הרשמת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

6.

כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)) .

החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת כדבעי, ומוסבר בה מדוע בקשתה של המערערת – על מכלול טענותיה – אינה מצדיקה קבלת ארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כאמור, סבורני כי צדקה הרשמת בהחלטתה, ולא מצאתי בהחלטה כל פגם המצדיק התערבות. יתרה מכך, המערערת לא הציגה טעמים חדשים או ייחודיים שיש בהם כדי להצדיק את קבלת ערעורה. משכך, אין בידי לקבל את הערעור.

7.

עם כל ההבנה למצבה של המערערת, דין הערעור להידחות.