בש"א 545/13 אבנר גסר ואח' נ. עיריית חיפה ואח'

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-הדין שניתן בע"א 3521/10 עיריית חיפה נ' גסר (7.1.2013). בפסק הדין התקבל (בדעת רוב) ערעורן של המשיבות על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה.

המבקשים מסבירים כי דרושה להם ארכה בשל שהותו של בא-כוחם בחוץ-לארץ (בתקופה שבין 6.1.2013 לבין 13.1.2013), ובשל הקושי לסיים את הכנת הבקשה לדיון נוסף בתוך התקופה הקצובה בדין, בין היתר בשל הצורך של המבקשים (שמקצתם לא שוהים בישראל) לגייס משאבים כספיים. המשיבות בתגובתן מתנגדות למתן הארכה.

לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן

פסק-הדין. "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד יניב אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הבקשה לדיון נוסף, נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)).

אחד השיקולים המובאים בחשבון בגדרי בקשה להארכת מועד הוא מועד הגשת הבקשה. כך, במקום שבו הוגשה הבקשה בתוך התקופה הקצובה בדין, הדבר מהווה שיקול רלוונטי שכן יש בכך כדי למזער את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד, וכן לבטא היעדר זלזול בסדרי-הדין. בענייננו, פסק הדין ניתן כאמור ביום 7.1.2013, ואילו הבקשה שלפניי הוגשה ביום 21.1.2013, קרי – בטרם חלוף המועד הקבוע בדין להגשת ההליך. לאור עובדה זו, ולאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי, ובכפוף לתשלום הוצאות המשיבות – שנדרשו להגיש תגובה – בסך של 2,000 ₪.

אשר על כן, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף מוארך עד ליום 5.2.2013. ההליך יתקבל לרישום בכפוף להצגת אישור בדבר תשלום ההוצאות שנקבעו לעיל (בסך 2,000 ₪). המבקשים יציינו בפתח ההליך את דבר הארכה, ויצרפו עותק של החלטתי-זו כנספח.

המזכירות מתבקשת לשגר החלטה זו לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.