פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
5651/11 - א'
בפני:
כבוד הרשם גיא שני
המבקש:
כוכבי דן
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. יואב שרון
3. ציון כוכבי
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון בע"א 2606/10 (כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופט א' גרוניס וכבוד השופט ח' מלצר).
לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות דיון נוסף ), יש להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים ממועד מתן פסק הדין , ולא ממועד המצאתו. תקנה 4 מוסיפה וקובעת כי אפשר להאריך את המועד האמור בהתקיים "טעם מיוחד" לכך. בהתאם לפסיקה מוש רשת, הגישה לעניין קיומו של "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת בקשה לדיון נוסף היא קפדנית ומצמצמת. גישה זו נובעת מאופיו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, הפותח פתח לבירור נוסף של עניין שנדון והוכרע בפסק-דין של בית המשפט העליון (ראו המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(3) 699 (1968); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)).
בענייננו, לא שוכנעתי בקיומו של "טעם מיוחד" כנדרש.
פסק-הדין של בית המשפט העליון ניתן ביום 12.7.2011. על כן, היה על המבקש להגיש את ההליך עד ליום 27.7.2011. הבקשה שלפניי – ובצדה הבקשה לדיון נוסף – הוגשה ביום 31.7.2011. אמנם לא מדובר באיחור ניכר, אולם אין בבקשה נימוק של ממש לאיחור, לא כל שכן נימוק העולה כדי "טעם מיוחד". המבקש טוען כי פסק-הדין של בית המשפט העליון לא הומצא לו עד היום, אך כאמור, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה ממועד מתן פסק-הדין ולא ממועד המצאתו; מדובר, כפי שנקבע לא פעם, בדין
מוש רש, ידוע וברור. זאת ועוד, אין חולק כי המבקש ידע על פסק-הדין "מפרסומו באתר בית המשפט העליון", ובבקשה שלפניי לא הובהר מהו המועד שבו נתוודע לפסק-הדין דרך האתר. למעשה, אין בבקשה שלפניי (שאף אינה נתמכת בתצהיר) הסבר ברור ומשכנע מדוע לא הוגשה במועד הבקשה לדיון נוסף (או למצער הבקשה להארכת מועד).
זאת ועוד, על-פי פסיקה מוש רשת, ובהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 , הליך הדיון הנוסף שמוּר למקרים נדירים ויוצאי-דופן שבהם נקבעה במסגרת פסק-הדין הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה מצדיקה לקיים דיון נוסף לפני הרכב מורחב של שופטים. בענייננו, על-פני הדברים, ספק רב אם בפסק-הדין (שניתן פה-אחד) נקבעה הלכה המקימה עילה לקיום דיון נוסף. לפיכך, סיכוייו הלכאוריים של ההליך נחזים להיות נמוכים, וזהו שיקול נוסף לדחות את הבקשה שלפניי.
אם כן: בשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת הנוהגת בבקשות להארכת מועד לעתירות לדיון נוסף, ולאור הנימוקים שהובאו לעיל וחשיבות העיקרון של סופיות הדיון, אין בידי להיעתר לבקשה להארכת מועד. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' באב תשע"א
(3.8.2011).
גיא שני
ר ש ם