ע"א 2606/10 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

השופט א' גרוניס :

1.

המערער, שהינו עורך דין, פתח בהליכי פשיטת רגל לגביו הוא. בית המשפט המחוזי נעתר לו ונתן צו כינוס. מספר חודשים לאחר מכן עתר המערער לביטולו של צו הכינוס. בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט) דחה את בקשת הביטול. מכאן הערעור שבפנינו.

2.

בחודש ינואר 2009 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל. בבקשה הוא מנה חובות בסכום של כ-36 מיליון ש"ח שהגיעו לנושים שונים. ביום 19.3.09 ניתן צו כינוס על פי הבקשה. הכונס הרשמי נתמנה ככונס נכסיו של המערער. בגדרו של צו הכינוס נקבע שעל המערער לשלם לטובת נושיו מידי חודש סכום של 1,500 ש"ח. ביום 6.4.09 מונה המשיב 2 כמנהל מיוחד. בחודש אוגוסט 2009 הגיש המערער בקשה לביטולו של צו הכינוס. המערער טען כי הגיע להסדר עם שניים מנושיו העיקריים, בנק אוצר החייל בע"מ ומס הכנסה, וכי באפשרותו להגיע להסדר עם שאר נושיו. ביום 23.2.2010 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו של המערער לביטולו של צו הכינוס. משמע, הליך פשיטת הרגל נותר על כנו.

3.

בערעור שבפנינו חוזר המערער ומעלה טענות שהועלו על

ידו בפני בית המשפט המחוזי. טענתו המרכזית היא כי הבסיס להליך פשיטת הרגל נשמט משעה שהוא הודיע, בגדרה של בקשת הביטול, כי מסוגל הוא לשלם את חובותיו. לטענתו, מעשה פשיטת הרגל בעניינו היה הצהרתו בבקשה המקורית שהגיש כי אין הוא יכול לשלם את חובותיו (כאמור בסעיף 5(4) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, להלן – הפקודה). המערער טוען כי לאחר שחובותיו העיקריים נפרעו, יש ביכולתו לסלק את חובותיו לנושיו הנותרים. מכאן, שההצהרה בדבר אי יכולתו לשלם את חובותיו אינה נכונה עוד ולכן יש לבטל את צו הכינוס.

4.

הכונס הרשמי (המשיב 1), המנהל המיוחד (המשיב 2) וכן המשיב 3, שהינו אחד מנושיו של המערער, התנגדו בבית משפט קמא לבקשה, כפי שהתנגדו נושים נוספים. במסגרת הערעור דנא מתנגדים המשיבים לקבלתו של הערעור ותומכים בהמשך הליכי פשיטת הרגל נגד המערער. לטענת המשיבים, אין המערער יכול לחזור בו מההליך בו פתח, מה גם שמבחינות שונות התנהל המערער בחוסר תום לב. לפי הטענה, המערער לא רשאי היה לפרוע חלק מחובותיו לאחר שניתן צו הכינוס, וכן הוא לא הגיש באופן סדיר את הדוחות החודשיים ולא שילם כסדרו את התשלום החודשי שהושת עליו.

5.

במקרה דנא עסקינן בבקשתו של חייב למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל. הליך פשיטת רגל הננקט על ידי חייב לגביו הוא אינו בגדר "תכנית כבקשתך" (כדבריו של חברנו השופט א' רובינשטיין בע"א 9998/06 חזן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 20.7.08) פיסקה 1); וכן ראו ע"א 341/82 בר דרור נ' כסיף , פ"ד לז(3) 729, 738, בין האותיות ד-ה (1983); ע"א 11117/07 אריכא נ' עו"ד חבר (לא פורסם, 21.6.09)). חייב הפותח בהליך פשיטת רגל ולאחר מכן מבקש שההליך יבוטל אינו יכול לצפות שבית המשפט ייעתר לבקשתו, אך בשל כך שהוא החליט לחזור בו. הפקודה קובעת בסעיף 19 כי לא ניתן לחזור מבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל, בין אם מדובר בבקשה של נושה ובין אם בבקשה של חייב, אלא ברשות בית המשפט. המגבלה האמורה נובעת מכך שעסקינן בהליך קולקטיבי, שעשוי להשליך על גורמים שונים שחובה לשמוע את עמדתם טרם שבית המשפט יתיר חזרה מבקשה. סעיף 19 לפקודה עוסק בשלב שלפני צו כינוס, היינו, בתקופה שמעת הגשת הבקשה ועד למתן צו כינוס. מקל וחומר, שלאחר צו כינוס נדרש אישורו של בית המשפט לביטול הצו ואין די בכך שהחייב, אשר פתח בהליך, מביע רצונו כי ההליך יסתיים ולא ימשיך להתנהל.

6.

הפקודה אינה קובעת הוראות מיוחדות לעניין אפשרות ביטול של צו כינוס. סעיף 55 לפקודה עוסק בסמכותו של בית המשפט לבטל הכרזת פשיטת רגל. כידוע, הכרזת פשיטת רגל ניתנת לאחר צו כינוס ובנפרד ממנו (סעיף 18א לפקודה). משמע, סעיף 55 אינו יכול לשמש מקור סמכות לביטולו של צו כינוס. מה, אם כן, מקור הסמכות של בית המשפט לבטל צו כינוס? התשובה תימצא בסעיף 181 לפקודה, הקובע ש"בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו". נוכח העובדה שמדובר בהליך קולקטיבי, הכורך בחובו הגנות מסוימות על החייב בצד מגבלות החלות עליו, יש ליתן משקל נכבד לעמדתם של הנושים. מתברר, כי ביום 26.11.09 נתקיימה אסיפת נושים בה הועלתה להצבעה השאלה האם להכריז את החייב פושט רגל. שבעה נושים הצביעו בעד הכרזה ואילו נושה אחד מסר שיודיע עמדתו בנפרד. אף נושה לא התנגד להכרזה.

7.

המערער מוסיף וטוען כי אין פגם בכך שחלק מחובותיו נפרעו לאחר שניתן צו הכינוס, שכן הכספים באו שלא ממקורותיו אלא מאשתו. עוד טוען הוא, כי נכסיו מספיקים על מנת לפרוע את החובות שנותרו. איני רואה צורך להתייחס לנושא פרעון החובות לבנק אוצר החייל ולמס הכנסה לאחר שניתן צו הכינוס. אף אם נניח שהפרעון נעשה שלא באמצעות נכסיו של המערער, הרי יתר הנתונים שפורטו, ובמיוחד עמדתם של הנושים, אינם מצדיקים את ביטולו של צו הכינוס. גם אם נכסיו של המערער עולים בערכם על חובותיו, יש לברר את העניין בגדר הליך פשיטת הרגל. אף אין סיבה שפרעון החובות לא ייעשה על דרך מימוש נכסים במסגרת הליך חדלות הפרעון, כמקובל. יתירה מכך, המערער לא הגיש באופן סדיר דוחות חודשיים על הכנסותיו והוצאותיו, כפי שנצטווה לעשות בצו הכינוס. הוא אף אינו משלם כסדרם את התשלומים החודשיים שעליו לשלם על פי צו הכינוס.

8.

המסקנה המתבקשת היא שצדק בית המשפט המחוזי משדחה את בקשתו של המערער לביטולו של צו הכינוס. הערעור נדחה איפוא. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 7,500 ש"ח לזכות כל אחד מן המשיבים.