רע"א 3438/17 דן כוכבי נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.3.2017 (השופט נ' שילה ), אשר דחה את השגת המבקש על החלטת מזכירות בית המשפט המחוזי שלא לקבל לרישום בקשות שהגיש במסגרת הליך פשיטת רגל שמתנהל בעניינו.

1.

בעניינו של המבקש מתנהלים מאז חודש ינואר 2009 הליכי פשיטת רגל, במסגרתם מונה המשיב 2 כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן ). מאז נפתחו ההליכים עתר המבקש לביטול צו הכינוס בעילות שונות, אך בקשות אלו נדחו וכך גם ערעורים שהוגשו על החלטות אלה (ע"א 2606/10, 12.7.2011; ע"א 5825/11; ע"א 3967/13, 30.10.2013). בחודש נובמבר 2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש להתיר לצד שלישי לפרוע בשמו את חובו לחלק מנושיו, וביום 21.1.2014 קיבל את בקשות הנאמן להתיר לו לממש את זכויות המבקש בדירת גג (להלן: דירת הגג ) ובדירה נוספת בעיר רחובות (להלן ביחד: הנכסים ), תוך שדחה את בקשת המבקש לאשר לו למכור בעצמו את דירת הגג. במקביל הוסיף המבקש והגיש בקשות רבות לביטול הכרזתו כפושט רגל ולאימוץ הסדר נושים. ביום 8.9.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת

א' לושי-עבודי ) 8 בקשות בעניין זה בציינו כי בקשות דומות מטעם המבקש נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי ועל-ידי בית משפט זה, וכי המבקש לא הוכיח שינוי נסיבות התומך בביטול ההכרזה. משכך, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי הנאמן יוכל להתחיל בהליכים למימוש הנכסים בהתאם להחלטה מיום 21.1.2014.

ביום 25.1.2016 דחה בית משפט זה (השופטים א' רובינשטיין , ס' ג'ובראן ו- ח' מלצר ) שלושה ערעורים שהגיש המבקש (ע"א 8011/13, ע"א 1390/14 וע"א 6930/14) על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 4.11.2013, מיום 21.1.2014 ומיום 8.9.2014, אך הוסיף וציין את הסכמת הנאמן והכונס הרשמי לביטול הכרזתו של המבקש כפושט רגל בתנאי שיפקיד בקופת הכינוס 1.5 מליון ש"ח.

2.

לאחר מתן פסק הדין בערעורים הנ"ל שב המבקש ועתר כי בית המשפט יתיר לו למכור בעצמו את דירת הגג על-מנת להפקיד את כספי המכירה בקופת הכינוס. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ביום 16.2.2016 וערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה על אותה החלטה נדחה על הסף (השופט י' דנציגר ), ונקבע כי היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור. למעלה מן הצורך צוין כי אפילו היה ננקט הליך ערעורי נכון, סיכוייו להתקבל היו נמוכים ביותר והמבקש חויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח.

3.

ביני לביני, ביום 17.4.2015, קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת א' לושי-עבודי ) את בקשת הנאמן והורה כדלקמן:

"... מאחר והחייב מגיש עשרות בקשות בהליך זה, חלקם הגדול אינן מוצדקות ואף נוקטות בלשון מביישת, ובשל העובדה כי החייב מנצל את עובדת היותו חייב וגם עורך דין על מנת להתיש את הנאמן בבקשות, אני נעתרת לבקשה ומורה לחייב להפקיד ערבון בסך 500 ש"ח בגין כל בקשה המוגשת על ידו מעתה ואילך בקופת בית המשפט".

ביום 6.3.2017 פנה החייב לבית המשפט המחוזי בבקשה "להתלות" את הכרזתו כפושט רגל, וזו נדחתה מן המרשם על-ידי מזכירות בית המשפט נוכח העובדה שלא הופקד עירבון בבקשה בהתאם להחלטה מיום 17.4.2015. המבקש השיג על החלטת המזכירות, וביום 14.3.2017 דחה בית המשפט המחוזי (השופט נ' שילה) את בקשתו בקבעו כי "המזכירות פעלה ליישום החלטת כב' השופטת א' לושי-עבודי ואיני יושב כערכאת ערעור על החלטותיה".

על החלטה זו מיום 14.3.2017 נסובה בקשת רשות הערעור דנן.

4.

בבקשתו מלין המבקש על הכרזתו כפושט רגל ועותר לביטול ההכרזה. המבקש מוסיף וטוען נגד ההחלטה מיום 17.4.2015 שבה חויב להפקיד עירבון בסך של 500 ש"ח בגין כל בקשה שיגיש בהליך פשיטת הרגל. בד בבד עם הגשת הבקשה עתר המבקש "להתלות את פעולת ההכרזה ולחלופין לעכב את מכירת הרכוש" עד להכרעה בבקשת רשות הערעור דנן, ובקשתו זו נדחתה ביום 26.4.2017. המבקש הגיש בקשה נוספת לעיכוב מכירת דירת הגג, ולאחר קבלת תגובת המשיבים נדחתה בקשה זו ביום 25.5.2017.

5.

למען שלמות התמונה יצוין כי הבקשה דנן הועברה לטיפולי ביום 13.8.2017, לאחר שהמבקש הפקיד עירבון בבקשה ולאחר שערעור שהגיש על החלטת הרשם בעניין זה נדחה בהחלטת השופט ד' מינץ מיום 4.7.2017.

6.

דין הבקשה להידחות.

כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור נוסחה באופן המוסב לכאורה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.3.2017. ואולם, עיון בטענות המבקש מעלה כי לאמיתו של דבר בקשת רשות הערעור תוקפת פעם נוספת את הכרזתו כפושט רגל. כפי שצוין לעיל, טענותיו של המבקש בכל הנוגע להכרזתו כפושט רגל נטענו ונדחו לא אחת בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה, ואין מקום לדון בהן מחדש בגדר ההליך שלפניי הנסוב על החלטה הדוחה ערעור על החלטת מזכירות בית המשפט המחוזי שלא לקבל מידיו כתב טענות לרישום ללא הפקדת הערבון.

המבקש מוסיף וטוען כלפי החלטת בית המשפט המחוזי לפיה כתנאי לקבלת בקשות לרישום עליו להפקיד עירבון בסך 500 לכל בקשה, אך החלטה זו ניתנה, כאמור, לפני למעלה משנתיים ימים (ביום 17.4.2015) וככל שהמבקש חפץ לתקוף החלטה זו היה עליו להשיג עליה במועד הקבוע לכך בדין (השוו: רע"א 1629/12

לוי נ' שרון , פסקה 2 (24.2.2012)). ולבסוף, ככל שהדבר נוגע להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 14.3.2017, בצדק פסק בית המשפט המחוזי כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור על ההחלטה מיום 17.4.2015 שעליה לא ערער המבקש, כאמור, וכי המזכירות פעלה כדין ביישום החלטה זו.

הבקשה נדחית, אפוא.

לפנים משורת הדין ואף שהבקשה אינה מגלה על פניה כל עילה למתן רשות ערעור, לא ייעשה צו להוצאות.