בש"א 5663/15 מישל רואה נ. רשות השידור

1.

לפניי בקשה להעברת מקום דיון ב-ת"ת 33871-06-15 מבית משפט השלום בתל אביב-יפו לבית משפט השלום בירושלים.

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ) שבה טענה כי המבקש חייב לה סך של 3592 ₪ בגין אגרת טלוויזיה שלא שולמה בתוספת קנסות והצמדה (תיק מס' 01-37930-12-6). ביום 29.10.2014 המבקש הגיש ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב. ביום 30.10.2014 הורתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל ה' דקל צמח על עיכוב כל ההליכים בתיק והעברת התביעה וההתנגדות לה אל בית משפט השלום בתל אביב ( ת"ת 33871-06-15 ). ביום 28.6.2015 המבקש פנה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בבקשה להעביר את הדיון בהתנגדות מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום בירושלים, וזאת לנוכח מצבו הבריאותי. ביום 12.7.2015 קבעה רשמת ההוצאה לפועל

ה' דקל צמח כי על המבקש להפנות את בקשתו להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בתל אביב שאליו הועבר הדיון בהתנגדות.

2.

ביום 19.8.2015 הוגשה הבקשה שלפניי, שבה נתבקש להעביר את מקום הדיון בהתנגדות לביצוע התביעה לבית משפט השלום בירושלים. בבקשה נטען כי המבקש פנה לבית משפט השלום בתל אביב להעברת מקום הדיון, ואולם נמסר לו כי עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית משפט זה. כן נטען כי למבקש, תושב ירושלים, נקבעה נכות בשיעור של 100% והוא מתקשה בנסיעות באופן שיקשה עליו לנהל את ההתנגדות לתביעה בתל אביב. יוער כי הדיון בתביעה ובהתנגדות לה קבוע עתה ליום 4.11.2015.

המשיבה מתנגדת להעברת מקום הדיון. לטענתה, על פי סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל היא הייתה רשאית להגיש את התביעה לכל לשכת הוצאה לפועל בה תחפוץ לפי שיקול דעתה. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת כי על פי ההסדר הדיוני בעניין הסמכות המקומית בעת הגשת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, בידי המבקש הייתה נתונה הבחירה לאיזה בית משפט להגיש את ההתנגדות לתביעה. כך נובע מהוראות תקנה 109ב לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל )

שלפיהן על מגיש ההתנגדות להגישה בלשכת ההוצאה לפועל שאליה הוגשה התביעה, או ללשכה שליד בית המשפט שאליו היה ניתן להגיש את בקשת הביצוע כתביעה לפי תקנות סדר הדין האזרחי. במקרה שבו מגיש ההתנגדות מעוניין לנהל את התיק בבית משפט שלא ליד לשכת ההוצאה לפועל שאליה הוגשה הבקשה לביצוע תביעה, עליו לנמק מדוע לדעתו בית משפט זה הוא המוסמך לפי תקנות סדר הדין האזרחי לדון בתובענה. המשיבה מפנה בהקשר זה ל-בר"ע (מחוזי י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובניין בע"מ (19.7.2009), ששם נקבע, בין היתר, כך:

"...על בחירת הנתבע להתבצע באמצעות הגשת ההתנגדות ללשכה, אשר בבית המשפט שלידה הנו מעוניין לקיים את הדיון בהתנגדות. לכן, כאשר הנתבע מעוניין לקיים את הדיון בבית המשפט, אשר לשיטתו אליו צריך היה להגיש נגדו תובענה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, עליו להגיש את ההתנגדות ללשכה שליד בית משפט זה. לעומת זאת, אם הנתבע יבחר להגיש את ההתנגדות ללשכה שבה פתח התובע בהליך, אזי הוא יראה כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית וכמי שהסכים לסמכותו המקומית של בית המשפט שליד לשכה זו ". (פסקה 12 להחלטה, ההדגשות שלי – ע'ב').

לטענת המשיבה, משבחר המבקש להגיש את התנגדותו ללשכה שבה נפתח ההליך, אין הוא רשאי עוד לכפור בסמכות המקומית של בית משפט השלום בתל אביב, והוא מוחזק כמי שמחל על טענת חוסר הסמכות המקומית. כן נטען כי לא ראוי לאפשר למבקש לנקוט בהליך העברת מקום דיון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקום שבו היה עליו לפעול בהתאם להוראות תקנה 109(ב).

3.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כאמור, למגיש התנגדות לתביעה על סכום קצוב נתונה הבחירה היכן להגיש את התנגדותו, כאשר בחירה זו אמורה להיעשות בהתאם לכללי הסמכות המקומית ) רע"א 3633/10 ויטרום 88 (98) בע"מ נ' פ.ת. פאנת בע"מ

(12.7.2010)).

טענתה היחידה של המשיבה היא כי יש לדחות את הבקשה להעברת מקום הדיון משום שהמבקש לא כפר בסמכותו המקומית של בית משפט השלום בתל אביב, וזאת שעה שהגיש לבית משפט זה את התנגדותו לביצוע התביעה. ו אולם כפי שנפסק לא אחת , הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית הנתונה לבית המשפט המקורי ( בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין (24.3.2013); בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש (11.6.2012)). על כן והגם שלמבקש הייתה נתונה הבחירה לאיזה בית משפט להגיש את התנגדותו, ובתנאי שלאותו בית משפט נתונה סמכות מקומית, אין משמעות הדבר כי אין עוד מקום לבחון אם מתקיימים השיקולים שבגינם יש להורות על העברת מקום הדיון, ובראשם השיקול שעניינו מאזן הנוחות בין הצדדים.

בענייננו, מאזן הנוחות נוטה אל עבר קבלת הבקשה. כך מאחר שלמבקש נקבעה נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 100%, ודומה כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לנהל את הדיון רחוק ממקום מגוריו בירושלים. המשיבה מצידה אינה מכחישה את מצבו הבריאותי של המבקש ואת חוסר יכולתו להתנייד לאזור המרכז. המשיבה אף לא פירטה כיצד ניהול התביעה וההתנגדות לה בבית משפט השלום בירושלים יכביד עליה או יביא לסרבול ההליך, זאת שעה שהדיון בתיק טרם החל והוא קבוע עתה ליום 4.11.2015. בהינתן כל האמור, הדיון ב-ת"ת 33871-06-15 יועבר כמבוקש מבית משפט השלום בתל אביב לבית משפט השלום בירושלים.