בש"א 5975/08 המטה למען ארץ ישראל נ. יובל בזק

בפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן:

פקודת הראיות ), בעניין תעודת חיסיון שהוצאה על ידי שר הביטחון במסגרת ת.א. 3451/05 המתנהל בבית משפט השלום בנתניה.

הרקע העובדתי

1.

המבקשת, המטה למען ארץ ישראל, עמותה רשומה (להלן: המבקשת ), הגישה ביום 6.6.2005 בבית משפט השלום בנתניה תביעה אזרחית (להלן: התביעה ) במסגרתה תבעה מחיילי צה"ל ומשוטרים במשטרת ישראל פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, על פי טענתה, כמפורט להלן.

2.

ברקע התביעה תקרית משנת 2004 במהלכה, על פי הטענה, מפקד פלוגה של צה"ל, אשר התגוררה ביישוב יצהר שבשומרון, קרע במזיד צינור מים אשר חובר לשני קרוואנים חדשים ובלתי מאוכלסים של המבקשת. כתוצאה מכך נותקו המים לשכונה שלמה ביישוב. בתגובה, ביקשו תושבי יצהר מצה"ל לפנות את המבנים שבהם ישבה הפלוגה. על פי הנטען, בתגובה לדרישת תושבי יצהר לסילוק הפלוגה, עלה כוח צה"ל ומשטרה ביום 3.1.2005, בפיקודו של אל"מ יובל בזק (המשיב 1), ביוזמת מפקד פיקוד מרכז, האלוף משה קפלינסקי (המשיב 5) והרס את שני הקרוואנים החדשים מבלי להציג כל צו הריסה לקרוואנים ומבלי לנסות לפנותם בשלמותם או לאפשר לתושבי יצהר זמן סביר לפנות אותם למקום אחר.

3.

במסגרת הדיון בתביעה, הגישה המבקשת בקשה לגילוי מסמכים ושאלונים. הנתבעים בתביעה גילו חלק מהמסמכים המבוקשים, אולם הצנזורה הצבאית מחקה מן המסמכים את כל אותם החלקים שסברה כי תהיה בחשיפתם משום בעיה בטחונית כלשהי. במסגרת זו נמחקו, לטענת המבקשת, כל שמות האנשים הקשורים באירוע הריסת הקרוואנים וכן חלק גדול מהדיווחים המתייחסים לאירוע.

4.

בנוסף, המשיב 6, שר הביטחון, מר אהוד ברק, הוציא, ביום 19.3.2008, "תעודה בדבר ראיות חסויות" לפי סעיף 44 לפקודת הראיות (להלן:

תעודת החיסיון ). למען הסדר הטוב, יובא האמור בתעודת החיסיון בשלמותו:

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, הריני מביע בזאת את דעתי כי מסירת ראיות בנושאים המפורטים להלן עלולה לפגוע בביטחון המדינה:

1.כל פרט, מידע או מסמך העלול לחשוף את זהותם, יחידת שירותם ופרטים אישיים של חיילי צה"ל או אנשי כוחות בטחון אחרים שפעלו במשותף עם צה"ל או בכפיפות לו, באירוע הנטען בכתב התביעה, בין קודם לאירוע ובעת ההכנות לו, בין בעת האירוע ובין כיום, וכן שם משפחתו ופרטי זהותו של כל חייל/ת, או איש כוחות הביטחון, המגיש מסמך, תצהיר או מוסר עדות בתיק זה.

2.כל פרט העלול לחשוף שיטות פעולה, נהלי עבודה, סוג המידע והתיעוד המתייחסים לאירוע מושא התביעה, דרכי השגת מידע מודיעיני של שירות הביטחון הכללי ושל יחידות צה"ל וכן הוראות פתיחה באש.

3.כל מידע העלול לחשוף מקורות מידע או פרטיהם, אמצעי השגתו לרבות אמצעים טכניים המשמשים להשגת מידע מודיעיני.

4.כל מידע העלול לחשוף דרכי ואמצעי פעולת שירות הביטחון הכללי, או כל גוף מודיעיני אחר, או דרכי פעולת הצבא או הכוחות הכפופים לו וכללי ואמצעי פעולתם, לרבות נתונים לגבי דרך ואופן השימוש בהם, כינויי יחידות ומיקומן, בין לפני האירוע ובין לאחריו, בעת האירוע ובין כיום, ו/או תחקיר ו/או סיכום מבצע ו/או פקודות מבצע."

טענות המבקשת

5.

לטענת המבקשת, חלק מהותי מהראיות החסויות עשויות להוכיח כי הריסת הקרוואנים לא היתה פעולה שגרתית לאכיפת החוק, אלא פעולת נקם של מפקדים בכירים בצה"ל בתושבי יצהר, תוך חריגה מהותית מסמכותם.

6.

טענה נוספת של המבקשת, הינה כי על פי טענות הנתבעים עצמם, פעולת הריסת הקרוואנים היתה פעולה שגרתית של ביצוע צו הריסה למבנים בלתי חוקיים. אין לפעילות כזו כל נגיעה לביטחון המדינה, ולכן פעילות כזאת אינה ראויה לחיסיון שמעניק החוק לפעילויות העלולות לפגוע בביטחון המדינה.

7.

עוד מוסיפה המבקשת, כי גם אם ניתן היה לייחס שיקולים של "בטחון המדינה" לפעילות של אכיפת חוקי התכנון והבניה נגד אזרחי המדינה, הרי לא ניתן להפעילם שעה שמדובר בתביעה נגד חיילים ושוטרים שפעלו באורח פסול בעת ביצוע אכיפת החוק.

8.

המבקשת מוסיפה כי תעודת החיסיון הוצאה על ידי שר הביטחון בחוסר תום לב, במטרה להסתיר מהמבקשת את השיקולים הזרים, האישיים והפוליטיים שעמדו בבסיס ההחלטה להרוס את הקרוואנים ביצהר, ועל כן התעודה פסולה מכל וכל. לטענת המבקשת, כאשר מטרת הוצאת תעודת החיסיון היא מניעת חקר האמת, תוך שימוש ב"ביטחון המדינה" כתירוץ, על מנת להסתיר את האמת מהמבקשת ומבית המשפט, הרי שתעודה זו הוצאה בחוסר תום לב והיא פסולה מעיקרה. גם בדיון שבפניי חזר ב"כ המבקשת, עו"ד א' ויסולי, על הטענה כי תעודת החיסיון הוצאה ממניעים זרים. הדבר נלמד, לטענתו, מ"רוחבה" של התעודה ומהעובדה שהתעודה הוצאה על ענייני אכיפה בתחום התכנון והבנייה. לדברי ב"כ המבקשת, לא ניתן להסתתר תחת הטיעון של ענייני ביטחון, וככל שמדובר במסמכים שאינם מתייחסים לביטחון המדינה, לא ניתן להטיל עליהם חיסיון [בש"פ 5314/07 קורעאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2007) (להלן: פרשת קורען )].

9.

לטענת המבקשת, ניסיון להסתיר בדיעבד את זהותם של השוטרים והחיילים שהשתתפו בפעולת ההריסה עומד בסתירה מפורשת לחוק ולכוונת המחוקק, לפיה לאזרח זכות לקבל מידע מפורט על זהות האדם האוכף את החוק נגדו. בדיון שבפניי התמקד ב"כ המבקשת בטענת "שוויון הדינים" בין שטחי מדינת ישראל בתחומי הקו הירוק לבין שטחי יהודה ושומרון, בהפנותו לבש"פ 2762/08 לנדסברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.4.2008). לדבריו, מדובר באכיפת חוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל, והכלל הוא שהגוף האמון על אכיפת חוק על ישראלים באזור יהודה ושומרון היא המשטרה, אשר אנשיה אמורים להזדהות בבצעם את התפקיד. עו"ד ויסולי טען כי מדינת ישראל היא הריבונית בשטחי יהודה ושומרון, ועיקרון "התפיסה הלוחמתית" אינו חל בשטחים אלו, וגם אם עיקרון זה תקף היום, הוא אינו חל על אזרחים ישראליים בשטחים אלו.

10.

המבקשת טוענת עוד, כי התערבותה של המדינה באמצעות תעודת החיסיון, מיועדת למנוע מהמבקשת להוכיח את תביעתה ובכלל זה את הזדון שבפעולתם של הנתבעים. לפיכך, לטענתה, החיסיון עומד בניגוד לחוק, לפסיקה ולעיקרון החוקיות והשוויון בפני החוק.

11.

לטענת המבקשת, בפעולה נשוא התביעה חרגו צה"ל והשב"כ מסמכותם על פי חוק, ובנסיבות כאלה, על פי הטענה, אין להעניק חסינות לגורמים אלו. לדברי ב"כ המבקשת, בעשותה שימוש בצה"ל לשם אכיפת החוק בתחומי יהודה ושומרון, עברה המדינה על החוק (ב"כ המבקשת הפנה ל"נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים מפרי חוק באיו"ש ובאזח"ע" של לשכת היועץ המשפטי לממשלה), ובכל מקרה לא ניתן לדרוש חיסיון על זהות החיילים, השוטרים ואנשי השב"כ (ב"כ המבקשת הפנה לרע"א 5240/02 אבו צבחה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.4.2003), שם הורתה כבוד השופטת ד' דורנר על העברת פרטי החיילים שנכחו באירוע המדובר לידי המבקשים).

12.

עוד נטען, כי הטלת חיסיון על ראיות הדרושות למבקשת לצורך הוכחת תביעתה מטעמים של ביטחון המדינה, פוגעת בזכותה לגילוי ראיות ולהוכחת התביעה. על כן, יש להשתמש באמצעי זה במשורה ורק לגבי חומר הפוגע במובהק ובוודאות קרובה בביטחון המדינה. תעודת החיסיון הינה כללית, גורפת ורחבת היקף בהרבה מכל אמת מידה של פגיעה לכאורית בביטחון המדינה. רוחב יריעת החיסיון מוכיח, לטענת המבקשת, את העובדה שתעודת החיסיון הוצאה ממניעים זרים.

13.

לטענת המבקשת, המדינה לא עשתה כל מאמץ להפיג את "מסוכנות" מסירת המידע למבקשת, לכאורה, באמצעים פוגעניים פחות, כגון העברתו של המידע לבחינתו של בית המשפט.

14.

המבקשת עותרת כי החיסיון יוסר ולמצער, אם יוחלט כי יש טעם ביטחוני או מוצדק כלשהו לתעודת החיסיון, כי יצומצמו היקף ותחולת החיסיון אך ורק לחלקים שיש בהם משום פגיעה באינטרסים ביטחוניים מובהקים.

טענות המשיבה

15.

טיעוניה של המשיבה בדיון שבפניי נחלקו - כמקובל במקרים מעין אלה - לשני חלקים: חלק גלוי, שנערך במעמד שני הצדדים, וחלק חסוי, שנערך במעמד צד אחד, על פי סמכותי בסעיף 46(א) לפקודת הראיות ולפי סעיף 6 לתקנות סדרי הדין (עתירה לגילוי ראיה), התשכ"ט-1969.

16.

בחלק הגלוי של דבריה, מסרה ב"כ המשיבה, עו"ד נ' זמרת, כי במסגרת הליכי גילוי המסמכים שהתנהלו בבית משפט השלום בנתניה, נמסר למבקשת תצהיר מפורט של כל המסמכים הנוגעים להליך, ובתצהיר גילוי המסמכים צויין אֵילו מסמכים יימסרו למבקשת ואֵילו מהם חסויים (או חסויים בחלקם). רשימת המסמכים שהופיעה בתצהיר הוצגה בפניי במהלך הדיון.

17.

עו"ד זמרת מסרה כי בהליך הוצאת תעודת החיסיון, מפרטים גורמי הצבא בפני שר הביטחון מהם העניינים הדורשים הטלת חיסיון. לדבריה, המסמכים המפורטים ברשימה נבחנו ונבדקו בצורה יסודית, בין היתר, על ידי הפרקליטות, וככלל, הוחסו תחת החיסיון אך ורק אותם "חומרים" שיש הכרח להגן עליהם מפאת האינטרס של שמירה על ביטחון המדינה. מעיון ברשימה ניתן להבחין כי חלק גדול מהמסמכים גולה בפני המבקשת, גם אם חלקים מן המסמכים שגולו הושחרו עקב החיסיון. עו"ד זמרת הוסיפה, כי אם תהיה בעתיד פנייה מטעם המבקשת לברר פרט מסוים שהושחר, תיבדק האפשרות להיענות לבקשתה הספציפית.

18.

יתרה מכך, הוסיפה עו"ד זמרת, כי הנתונים שהוחסו תחת החיסיון למעשה כלל אינם דרושים למבקשת ואינם רלוונטיים לביסוס התביעה. במסגרת המסמכים שגולו למבקשת באופן חלקי (כלומר נמסרו לעיונה תוך השחרת קטעים שנמצאים תחת החיסיון), יומני פעולה של הצבא ממועד ביצוע הפעולה. ביומנים אלה הושחרו, בין היתר, שמות חיילים. אלא שלדבריה, בכתב התביעה אין טענה נגד החיילים עצמם שביצעו את הפעולה, ולכן כלל אין רלוונטיות לשמות שלהם. בנוסף, לדבריה, שמות החיילים שהושחרו אינם בהכרח שמות של חיילים שביצעו את הפעולה בשטח, אלא חיילים שהיו מעורבים בפעולה ברמה זו או אחרת, חיילי מודיעין וכד'. לדבריה, גם יתר העניינים המושחרים ביומני הפעולה נוגעים לאירועים שאינם קשורים כלל לפעולה נשוא התביעה. מדובר ביומני פעולה עבי כרס שנוגעים לכל הפעולות שבוצעו באזור באותו מועד, ולא רק לפעולה הספציפית נשוא התביעה ולדבריה, הפעילות הנוגעת ליצהר לא הושחרה (למעט קטעים הנוגעים לסדרי הכוחות).

אשר למסמכים שהוחסו במלואם במסגרת תעודת החיסיון, מדובר, כך נטען, במסמכים הנוגעים לשיטת וצורת הפעולה של צה"ל בעניינים כגון דא, אשר האינטרס הציבורי בשמירה על ביטחון המדינה אינו מאפשר את גילויים.

19.

אשר לטענת שוויון הדינים, טענה ב"כ המשיבה כי בשטחי ישראל ובשטחי יהודה ושומרון לא חל אותו דין ואין חזקת שוויון דינים [בהפנותה לבג"צ 4697/91 סאלם נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , פ"ד מו(5) 467 (1992)]. לטענת המשיבה, על פי הנוהל אליו הפנה ב"כ המבקשת, המשטרה אמנם מעורבת באכיפת החוק, אך הצבא הוא שאחראי על הפעולות, שכן האזור הוא בשליטתו. כוח השיטור הוא כוח עזר שמופעל לבקשת צה"ל.

טענות נוספות של הצדדים במהלך הדיון

20.

ב"כ המבקשת ציין כי ככל שהקטעים המושחרים ביומני הפעולה אינם נוגעים לפעולה שבוצעה ביצהר, הרי אין כל מחלוקת לגביהם. לדבריו, המחלוקת נוגעת לפקודות המבצע הרלוונטיות ולמסמכים נוספים שגילויים נדרש. לדבריו, המבקשת דורשת גילויין של תכתובות של אלוף הפיקוד לגבי אותה תקרית של ניתוק המים ולגבי אירוע הריסת הקרוואנים, וכן פקודות מבצע, אשר יוכיחו את טענות המבקשת לגבי הרצון לנקום בתושבי יצהר.

21.

ב"כ המשיבה הצהירה לפרוטוקול כי למיטב ידיעתם של אנשי הפרקליטות ושל גורמי הצבא שנכחו בדיון, אין מסמכים מן הסוג הנדרש על ידי המבקשת.

22.

בתגובה, ביקש ב"כ המבקשת כי החיסיון יצומצם אך ורק למסמכים המפורטים ברשימה שהוגשה, אולם ב"כ המשיבה התנגדה, שכן לטענתה, לא ייתכן שהחיסיון לא יחול לגבי מסמכים שטרם אותרו, ככל שקיימים כאלה.

23.

לאחר שהסתיימו טענות הצדדים במסגרת הדיון הגלוי, נמסרו לעיוני - במעמד צד אחד - המסמכים החסויים, הן אלה שהוחסו כליל מן המבקשת והן אלה שנמסרו לה כשהם מושחרים בחלקם. כן הוצגו בפניי המסמכים שנמסרו למבקשת כשהם מושחרים, לצורך השוואה.

דיון והכרעה

24.

המסגרת הנורמטיבית שעניינה חיסיון לטובת ביטחון המדינה קבועה בסעיף 44 לפקודת הראיות. המבחן שנקבע בסעיף 44 האמור לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חיסיון כאמור בסעיף, הינו האם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". בהליך לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות על בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד גיסא, האינטרס בניהול משפט הוגן; ומאידך גיסא האינטרס של טובת הציבור כי לא ייחשפו מסמכים אשר חשיפתם עלולה לפגוע בביטחון המדינה [ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 729 (1984) (להלן: פרשת ליבני )]. האיזון בין האינטרסים המנוגדים נערך הן במסגרת הליך פלילי והן במסגרת הליך אזרחי, אולם הוא עשוי ללבוש פנים שונות בהליכים השונים [ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' וולפא , פ"ד נו(1) 786 (2001) (להלן: פרשת וולפא )].

25.

בהליך האזרחי "עשיית צדק" משמעה קיום דיון הוגן שבו מתאפשר לצדדים כולם לפרוס את מלוא ראיותיהם בפני בית המשפט [בש"א 723/97 בנזימן נ' שר הביטחון , פ"ד נא(1) 364 (1997) (להלן: פרשת בנזימן )]. לצורך עשיית הצדק במשפט האזרחי, קיימים, בין היתר, הכלים של גילוי ועיון במסמכים. מטרתם של הליכי הגילוי והעיון היא להביא לכך שההליך המשפטי יתנהל "בקלפים גלויים" [רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (לא פורסם, 11.12.2007)].

קיים שוני בין עמדת המדינה המסתמכת על חיסיון במשפט פלילי לבין הסתמכותה עליו בהליך אזרחי: בהליך פלילי עומדת למדינה הברירה, שאם יעדיף בית המשפט את גילוי הראיה, תחזור בה מן האישום, וכך תוכל להגן על האינטרס שבאי-גילוי הראיה. במשפט אזרחי - בין אם המדינה הינה הנתבעת בו ובין אם אינה צד להליך - אין בידה בחירה כזו (פרשת בנזימן , עמ' 371). זאת ועוד, במשפט האזרחי, שאין עוסקים בו בדיני נפשות, עשויה להתמעט הנכונות לחשוף ראיה אשר יש בה משום פגיעה בטובת הציבור (פרשת וולפא , עמ' 794) .

26.

הנכונות לגלות את הראיה מתעצמת ככל שהדבר חיוני יותר להצגת עניינו של בעל דין במשפט ולקיום דיון הוגן בעניינו. על בית המשפט לשקול את האינטרסים המתנגשים - האינטרס הציבורי שבאי-גילוי המידע, מחד גיסא, והאינטרס הציבורי בקיום הליך הוגן, מאידך גיסא. האיזון בין אינטרסים אלו הוא שיכריע אם תיחשף הראיה אם לאו (פרשת וולפא , עמ' 794; פרשת ליבני , עמ' 738).

27.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו לי על ידי באת כוח המשיבה - הן החומר הגלוי והן החומר החסוי - באתי לכלל מסקנה כי דינה של העתירה לגילוי ראיה שבפניי להידחות.

28.

ככל שהעתירה נוגעת לגילויים של שמות החיילים הנזכרים ביומני הפעולה, לאחר עיון במסמכים אלו, נחה דעתי כי אלה אינם רלוונטיים לאירועים נשוא התביעה. כך גם באשר ליתר הקטעים המושחרים ביומני הפעולה, אשר כפי שצויין על ידי ב"כ המשיבה, אינם נוגעים לאירוע נשוא התביעה, ומכאן שכלל אין למבקשת אינטרס בגילויו של מידע זה. לפיכך, גם מבלי לשקול את טעמי הביטחון, אין כלל צורך לגלות קטעים אלו (השוו: בש"א 6694/97 עזבון המנוח גוואד בזלמיט נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 9.12.1997); בש"פ 2379/01 פיטר נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 2.7.2001); פרשת קורען ).

29.

אשר ליתר הקטעים ש"הושחרו" במסגרת המסמכים שהועברו לידי המבקשת, לאחר שעיינתי - במעמד צד אחד - במסמכים המקוריים, נחה דעתי כי חשיפתם של הקטעים שהוחסו בפני המבקשת אכן עלולה לפגוע בביטחון המדינה, באשר מדובר בחשיפתם של דרכי פעולה ואמצעי פעולה של צה"ל (השוו: פרשת קורען , סעיף ה' לפסק הדין). יתרה מכך, הדיווחים שהושחרו כלל אינם מתייחסים ל"תקרית המים" או להריסת הקרוואנים, הם האירועים שעומדים ביסוד התביעה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי מתקיים המבחן לפיו הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף על הענין שיש באי גילוייה, הקבוע בסעיף 44 לפקודת הראיות.

30.

עיינתי גם במסמכים אשר הוחסו במלואם מעיני המבקשת במסגרת הליך גילוי המסמכים והשאלונים בבית משפט השלום. לאחר העיון, במעמד צד אחד, נחה דעתי כי חשיפתם של מסמכים אלו אכן עלולה לפגוע בביטחון המדינה כטענת המשיבים וכי הצורך בגילויים של מסמכים אלו לשם עשיית צדק אינו עולה על העניין שיש באי גילויים.

31.

בעודי משלים ניסוחה של החלטה זו, הגיעה אליי בקשתו של עו"ד ויסולי לתיקון פרוטוקול הדיון.

אכן, נראה כי יש להחליף את הקטע המתחיל בעמ' 4 (שורה 25) ומסתיים בעמ' 5 (באמצע שורה 9), בנוסח המופיע בסעיף א' לבקשה הנ"ל.

באשר לסעיף ב' לבקשה הנ"ל - למיטב זכרוני ציינה עו"ד זמרת בדיון כי "נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים מפרי חוק באיו"ש ובאזח"ע תוספת - פינוי מאחזים" אשר נמסר לעיוני - לא חל על האירוע נשוא התביעה, ובהתאם לכך יתוקן הפרוטוקול.

מאחר ותיקונים אלו אין בהם כדי להשפיע ממילא על החלטתי דלעיל, לא מצאתי מקום להמתין לתגובת המשיבים לבקשה הנ"ל ואני מורה על תיקון הפרוטוקול כאמור לעיל.

32.

לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.