בש"א 5989/12 דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ נ. חברת עבד אלחמיד נטור ב

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב ) בת"א 5661-08-08,

מיום 28.6.12 (להלן: פסק הדין ) , עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק הדין. זאת, באופן שהמבקשת תישא, בשלב זה, בכ – 40% מהסכומים בלבד, בהם חויבה במסגרת פסק הדין.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.

המבקשת הינה חברה ציבורית, העוסקת בשיווק מוצרי דלק לתחנות ברחבי הארץ, ובניהול רשת ארצית של תחנות דלק. המשיבים 5-2 הינם הבעלים של מקרקעין בקלנסווה, עליהם הקימו תחנת דלק. המשיבה 1 הינה חברה פרטית אשר הוקמה על-ידי משפחת נאטור, לשם הפעלת תחנת דלק. ביום 7.5.1996, נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיבים 5-2, לפיו התחייבו המשיבים 5-2 לרכוש דלק מן המבקשת, באופן בלעדי, למשך 5 שנים, או לחלופין, עד לרכישת 30 מיליון ליטר דלק (להלן: ההסכם ) . יצויין, כי על אף שהמשיבה 1 איננה צד להסכם, קבע בית המשפט המחוזי, במסגרת ההליכים, אשר התנהלו בין הצדדים, כי היא נחשבת ככזאת.

3.

ביום 13.6.2002, חתמו הצדדים על תוספת להסכם, אשר מאריכה את תוקף ההסכם עד ליום 31.12.2010, או,לחלופין, עד לרכישת 48 מיליון ליטר דלק (להלן: התוספת להסכם ). ביום 30.6.2008, שיגרו המשיבים אל המבקשת הודעה על ביטול ההסכם, בשל הפרת ההסכם והתוספת להסכם, כך לטענתם. ביום 17.7.2008, החלו המשיבים לרכוש דלק מחברות דלק אחרות, ובמקביל חדלו המשיבים מלכבד המחאות שמסרו למבקשת, בטענת קיזוז חובותיה של המבקשת כלפיהם.

4.

ביום 7.8.2008, הגישה המבקשת תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא, אשר עניינה אכיפת ההסכם. בהמשך, הועברה התביעה, מפאת חוסר סמכות עניינית, לבית המשפט המחוזי מרכז. המשיבים, מצדם, הגישו תביעה כספית שכנגד, בעילה חוזית ונזיקית (שתי התובענות נדונו במסגרת ת"א 5661-08-08).

כמו כן, ביום 28.10.09 הגישה המבקשת תביעה נוספת נגד המשיבים בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו לה עקב ביטול ההסכם על-ידי המשיבים (ת"א 24449-10-09).

ביום 3.3.2010, החליט בית משפט קמא לאחד את הדיון בשלוש התובענות (להלן: התיק המאוחד ).

5.

ביום 28/06/12, ניתן פסק הדין בתיק המאוחד . במסגרת פסק הדין קבע בית משפט קמא, כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, והמשיבים עמדו בחובותיהם על-פי החוק, וביטלו את ההסכם כדין. לפיכך, דחה בית משפט קמא את תביעת אכיפת ההסכם, אשר הגישה המבקשת, וכפועל יוצא, דחה אף את תביעתה הכספית הנוספת של המבקשת נגד המשיבים. אשר לתביעה המשיבים נגד המבקשת, קבע בית משפט קמא, כי המבקשת גבתה סכומים ביתר לאורך שנות ההסכם, ולכן קיבל את תביעת המשיבים נגד המבקשת לנזקים הישירים, ודחה את תביעתם לנזקים עקיפים.

6.

בסופו של דבר פסק בית משפט קמא לטובת המשיבים את הסכומים כדלקמן:

א.

סך של 873,390 ₪, בגין גביית היתר עבור בנזין וסולר בין השנים 1996 –2001, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ב.

סך של 853,616 ₪, בגין גביית היתר עבור סולר בין השנים 2004-2001, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.

סך של 1,145,512 ₪, בגין גביית היתר עבור בנזין בין השנים 2008-2002, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ד.

סכומים אשר גבתה המבקשת מן המשיבים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל השונים, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בו נגבו ועד ליום ההשבה בפועל.

בנוסף קבע בית משפט קמא, כי מן הסכומים הנ"ל, יש לקזז מחובה של המבקשת סכומים (אשר אף הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק) בגין שיקים אשר חוללו על-ידי המבקשת; ובגין יתרת הלוואה (בסך של 208,653.75 ₪), אשר העניקה המבקשת למשיבים.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

7.

ביום 20.8.2012, הוגש ערעור על פסק הדין. טרם הגשת הערעור, הוגשה בקשה

לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי " מדובר בפס"ד המטיל חיוב כספי שבד"כ אין מעכבים ביצועו. לא מצאתי בבקשה ובתצהיר כל ראייה שתבסס את החשש שייתכנו קשיים בגבייה חוזרת " . ביום 8.8.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין המונחת לפניי.

8.

אין חולק, כי בסמוך להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, שילמה המבקשת למשיבים סך של 1,500,000 ₪. לגבי יתרת הסכומים, אשר נפסקו בפסק הדין, טוענת המבקשת, כי יש לעכב תשלומם, בשל חשש מבוסס, מוכח, ומוצהר, כי היא תעמוד בפני "שוקת שבורה", ולא יהיה בידיה לגבות מן המשיבים בחזרה כל סכום, ככל שיתקבל הערעור. לשיטתה של המבקשת, במסגרת ההליכים, אשר התנהלו בין הצדדים, לרבות הליכי הוצאה לפועל (בשל חובם של המשיבים למבקשת בגין הלוואות שנטלו ממנה), התברר, כי מצבם הכלכלי של כל אחד מן המשיבים הינו קשה, באופן שלא יאפשר את השבת הכספים במקרה בו המבקשת תזכה בערעורה – לפיכך, כך לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. אשר לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת, כי אלה טובים, שכן פסק הדין של בית משפט קמא נגוע בשגיאות משפטיות, ובמסקנות שגויות, תוך התעלמות מראיות מרכזיות ומהותיות. מעבר לכך, טוענת המבקשת, כי הצעתה לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין מהווה דרך מאזנת, זהירה ומידתית לאינטרסים של שני הצדדים.

תגובת המשיבים לבקשה

9.

המשיבים העלו שתי טענות סף פרוצדוראליות, שבגינן יש לדחות את הבקשה: האחת, כי הבקשה הוגשה טרם הגשת ערעור על פסק הדין. הטענה השנייה עניינה בתצהיר התומך בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר אינו יכול לשמש בסיס, שכן התצהיר נעשה על-ידי מר דב ברויטמן, אשר העיד בבית משפט קמא, כי איננו מכיר את העובדות הרלוונטיות למחלוקת. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו מבוסס ומנומק כדבעי, ולכן הערעור הינו חסר כל סיכוי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הוסיפו המשיבים כי המבקשת לא הציגה כל ראייה, על כך שמצבם הכלכלי לא יאפשר השבת כספי החוב הפסוק, ככל שיתקבל הערעור. לטענת המשיבים, מצבם הכלכלי איתן, ויש בבעלותם נכסי מקרקעין רשומים בשווי העולה על סכום החוב הפסוק.

בקשה נוספת מטעם המבקשת

10.

ביום 28.8.2012, הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן החלטה, ובמסגרתה העלתה הצעה נוספת, לפיה בנוסף לסכום ששולם על-ידה, יופקד סך של 1,500,000 ₪ מהיתרה שנפסקה, בקופת בית המשפט העליון (להלן: הבקשה הנוספת ).

דיון והכרעה

11.

לאחר בחינת הבקשה, התגובה וצרופותיהן, והבקשה הנוספת, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה והבקשה הנוספת להתקבל באופן חלקי.

בפתח הדברים ייאמר, כי אין ממש בטענות הסף הפרוצדוראליות של המשיבים, שכן, ביום 20.8.2012, הגישה המבקשת את ערעורה, וזאת בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ),

ה מאפשרת הגשת בקשה לעיכוב ביצוע טרם הגשת הערעור. אשר לתצהיר התומך בבקשה, אינני סבור, כי זה אינו יכול לשמש בסיס לבקשה לעיכוב ביצוע.

ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים ( תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי) , אלא בהתקיים שני התנאים המצטברים הבאים: הראשון, כי סיכויי הערעור גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש כך שאם יבוצע פסק-הדין, אך הערעור יתקבל בסופו של דבר – יהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. שתי המשוכות הן תחליפיות, היינו: ככל שאחת מהן מתקיימת באופן מובהק יותר - כך קטן הצורך בעמידה במשוכה השנייה ( ע"א 3198/12 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' חברת נעם ברש בע"מ, נעם ברש (לא פורסם, 22.8.2012); ע"א 1734/12

פרנקל נ' עמנואל

(לא פורסם, 12.3.2012)). כמו כן, נטל השכנוע כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשה מונח על שכמו של המבקש ( ע"א 4444/10

חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי (לא פורסם, 21.6.2010)).

12.

כאשר מדובר בעיכוב ביצועו של פסק דין המשית חיוב כספי, הרי שזה יינתן רק במקרים חריגים, כאשר הראה המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 3510/11 מלונות מוריה פלזה טבריה בע"מ, אריה (כלל) חברה לביטוח בע"מ נ' ולרי טקצ'נקו (לא פורסם, 05.07.11)). טענה בדבר חוסר יכולת כלכלית איננה יכולה להיטען בעלמא, ועליה להיתמך בתשתית ראייתית מספקת (ראו: ע"א 5963/10

בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 26.8.2010); ע"א 2074/07

גורן נ' זהבי (לא פורסם, 6.3.2007)) . כמו כן יילקח בחשבון, לעניין זה, שיעור הסכום שנפסק, כאשר סכומים ניכרים עשויים להעלות חשש מובנה באשר ליכולת להשיבם בהמשך, אף כאשר מדובר במשיב שאין חשש יוצא דופן לחוסנו הכלכלי (ראו: ע"א 8730/11 אלמור פיברגלאס בע"מ, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' שחאדה בהאא (לא פורסם, 18.01.12)).

13.

במקרה דנא, מבלי לקבוע עמדה חד-משמעית לעניין סיכויי הערעור, שוכנעתי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ולטעמי,

המבקשת עמדה בנטל להציג תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענתה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים, כפי שיובהר להלן.

14.

לתמיכה בטענותיה, הציגה המבקשת את המסמכים הבאים: תדפיס רשם החברות של המשיבה 1, ממנו עולה כי על נכסיה מוטלים 15 שעבודים שונים; העתק פרוטוקול חקירת יכולת של המשיב 2, מיום 7.7.010, ממנו עולה, כי המניות אשר בבעלות המשיבים 5-2 אינן מניבות כל רווח. בנוסף הציגה המבקשת העתק מסמכים אשר צורפו על-ידי המשיבים, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, מהם עולה, כי המשיבים 4-2 הינם

פנסיונרים המתקיימים מקצבת זקנה, פנסיה או קצבת נכות; וכי המשיב 5 מתפרנס ממשכורת חודשית בסך של 5,500 ₪.

מנגד, טענת המשיבים, לפיה מצבם הכלכלי איתן נסמכת על הראיות הבאות: מאזן המשיבה 1 לשנת 2010, לפיו המשיבה 1 הינה בעלת יכולת פירעון; על נסחי רישום טאבו, מהם עולה כי בבעלות המשיבים 5-2 שישה בתי מגורים פרטיים;

ועל שתי חוות דעת מומחה מטעם השמאית עדאלה-עאידה ג'באלי, לפיהן שווי המקרקעין בבעלות המשיבים, עליהם בנויה תחנת הדלק, הינו למעלה מסכום של 10,000,000 ₪, ושווי מקרקעין מסחריים בבעלות המשיבים 2-5 עומד על סך של כ-16,800,000 ₪.

15.

אמנם, מן המסמכים אותם צירפו המשיבים לתגובה לבקשה, עולה, לכאורה, כי ביכולתם של המשיבים להחזיר את מלוא הכספים, ככל שיתקבל הערעור. עם זאת, סבורני, כי קיים קושי בהסתמכות על מידע זה, בהתחשב במסמכים אותם הציגה המבקשת, כאמור לעיל, ושעה שהמשיבים נמנעו מלהצהיר אודות הנכסים בבעלותם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, וכפועל יוצא מכך, חוייבו בתשלומים חודשיים בהיקפים נמוכים. יתרה מזאת, המשיבים לא הצביעו על אינדיקציה עדכנית שיכולה ללמד כי המשיבה 1 בעלת יכולת פירעון כיום. אשר לחוות הדעת מטעם המשיבים, בנוגע למקרקעין אשר בבעלותם, צירפה המבקשת חוות דעת נגדית מטעם השמאי נחום פרמינגר, אשר קובעת, כי התמורה אשר תתקבל מן המקרקעין עליהם בנויה תחנת הדלק, ומן המקרקעין המסחריים הינה בסך של 1,685,000 ₪, וכי הואיל ומדובר בנכסים שהם בבעלות משותפת במגזר הערבי קיים קושי במימושם.

16.

די בכך על מנת להראות, ברמה הנדרשת לשלב זה של ההליך, כי קיים חשש שאם לא יעוכב הביצוע – תמצא עצמה המבקשת עומדת בפני שוקת שבורה. מכאן שמאזן הנוחות, שהוא שיקול יסודי בכל בקשה לעיכוב ביצוע (ובפרט בבקשה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי), נוטה

בענייננו לטובת המבקשת. כמו כן, אף בשל גובה הסכום הניכר, אשר נפסק בפסק הדין, עולה חשש מסויים ליכולת להשיבו בעתיד.

לפיכך, נראה לי כי הפתרון יבוא על דרך עיכוב יתרת הסכומים, אשר נפסקו בפסק הדין, כאשר מתוכם, יופקד סך של 1,500,000 ₪ בחשבון נאמנות משותף של הצדדים. פתרון זה מאזן, לדעתי, כראוי,

בין זכותם של המשיבים ליהנות מפירות זכייתם, לבין החשש, ככל שקיים כזה, כי המבקשת תתקשה להשיב לרשותה את הכספים שתשלם, ככל שערעורה יתקבל.

כאמור, הבקשה והבקשה הנוספת מתקבלות בחלקן.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.