בש"א 6078-23 בש"א 6078-23

1.לפניי בקשה לפי תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לאיחוד הדיון בתאד"מ 31211-01-23 המתנהל בבית משפט השלום בהרצליה (להלן: תובענת הרצליה), עם הדיון בתאד"מ 18752-07-23 המתנהל בבית משפט השלום ברמלה (להלן: תובענת רמלה).

שתי התובענות נוגעות לתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.4.2022 (להלן: התאונה), בה היו מעורבות מספר מכוניות. חלק מהמכוניות היו בבעלות או בשימוש המשיבים 7-3. המבקשת והמשיבים 2-1 ביטחו את המכוניות או חלקן. הצדדים לתובענת הרצליה הן חברות הביטוח – המבקשת והמשיבים 1-2, וכן המשיב 7; והתביעה מתייחסת לשאלת האחריות לתאונה בין המבטחים לבין עצמם. תובענת רמלה היא תביעה שהצדדים לה הם המבקשת והמשיבים 6-3. בתביעה תובעת המבקשת השבה של תגמולי ביטוח שהיא שילמה למשיב 3, הן עבורו והן כפיצוי לצדדים שלישיים. לגישת המבקשת, היא שילמה את הפיצוי הזה בטעות או כתוצאה ממרמה.

2.המבקשת עותרת לאיחוד הדיון בתובענות בבית משפט השלום ברמלה. לשיטתה, שתי התובענות עוסקות באותה המחלוקת העובדתית והמשפטית, ולמצער קיימת ביניהן השקה שיש בה די כדי להורות על איחודן. המבקשת מוסיפה כי איחוד הדיון בתובענות יקדם יעילות דיונית, ימנע הכרעות סותרות ויחסוך בזמן שיפוטי. באשר לפורום בו יתקיים הדיון המאוחד, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת ניהול ההליך בבית משפט השלום ברמלה, שכן מקום מושבם של מרבית בעלי הדין בשתי התובענות נמצא במחוז מרכז. כן היא מוסיפה כי ההפרש הקצר שבין מועד פתיחת תובענת הרצליה לבין מועד פתיחת תובענת רמלה איננו מצדיק את קיום הדיון המאוחד דווקא בבית משפט השלום בהרצליה.

3.המשיבה 1 הסכימה לאיחוד התובענות, והמשיבה 6 הודיעה כי היא מותירה את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.

4.המשיבה 2 התנגדה לאיחוד התובענות, וטענה כי אין כל קשר בין שתי התובענות. זאת מאחר שתובענת הרצליה היא כאמור תביעת אחריות בין המכוניות, ואילו תובענת רמלה היא תביעה בה תובעת המבקשת מגורמים שקיבלו ממנה פיצוי, את השבתו; לאחר שהתברר לה כי היא שילמה את הפיצוי בטעות או כתוצאה ממרמה. המשיבה 2 מוסיפה כי היא אינה צד לתובענת רמלה ואין לה בה כל חלק. כן היא טוענת כי במקרה דנן איחוד התובענות לא יביא לייעול ההליך, אלא לסרבולו.

יתר המשיבים לא הגיבו לבקשה.

5.לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיקי בית המשפט בשתי התובענות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

אכן, אין בענייננו זהות מוחלטת בין עילות התביעה העומדות בלב שתי התובענות. מעיון בכתבי הטענות עולה כי בתובענת הרצליה תובעת המשיבה 1 את המבקשת ואת המשיבה 2 בגין נזקים שנגרמו בתאונה בה ניזוקה מכונית שהמשיבה 1 ביטחה, ואשר נפגעה על ידי מכוניות שהיו מבוטחות על ידי המבקשת והמשיבה 2; ואילו בתובענת רמלה תובעת המבקשת מהמשיבים 6-3 השבת תגמולי ביטוח ששולמו להם על ידיה בקשר לתאונה בשל טעות או מרמה.

ואולם, נקבע זה מכבר כי לשם איחוד הדיון בתובענות לפי סעיף 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין הכרח שתתקיים זהות מלאה ביניהן, ודי שתתקיים ביניהן השקה עניינית כדי לראות אותן כעוסקות ב"נושא אחד", ולהורות על איחודן (ראו בש"א 4965/18 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' אירה, פסקה 5 (5.8.2018)).

6.עיון בכתב התביעה בתובענת רמלה מעלה כי לצורך הכרעה בה, עשוי להתעורר צורך לברר את השעה בה התרחשה התאונה כמו גם את השאלה מי נהג במכונית אותה ביטחה המבקשת. סביר להניח כי נושאים אלה יתעוררו גם בתובענת הרצליה ויתבררו גם במסגרת הדיון בה. משום כך, יש בסיס לטענה כי למצער חלק מהעדים יזומנו לדיון בשתי התובענות, ובשתיהן יהיה צורך להכריע באותן סוגיות.

משאלה הם פני הדברים, אני סבורה כי שיקולי יעילות דיונית מצדיקים את איחוד הדיון בתובענות, וזאת על אף שאין זהות מוחלטת בין העילות המשפטיות בשתי התובענות (ראו בש"א 5287/18 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' קונטרו פרויקטים וכוח אדם בע"מ, פסקה 5 (22.7.2018)). איחוד הדיון בתובענות אף ימנע הכרעות סותרות.

7.באשר לפורום שבו יתקיים ההליך המאוחד – אינני סבורה כי המבקשת הצביעה על טעמים המצדיקים סטייה מהכלל לפיו הדיון המאוחד יתקיים בבית המשפט אליו הוגשה התובענה הראשונה בזמן (ובהקשר זה ראו בש"א 5482/23 וגמן נ' י. שוגר ובניו בע"מ, פסקה 11 (21.8.2023)). זאת בעיקר כאשר המרחק בין שני בתי המשפט הנוגעים בדבר איננו משמעותי. לפיכך, ומאחר שתובענת הרצליה הוגשה קודם לתובענת רמלה, אני מורה על קיום הדיון המאוחד בבית משפט השלום בהרצליה.

סוף דבר: הבקשה לאיחוד הדיון בתובענות מתקבלת אפוא. הדיון בתאד"מ 18752-07-23 יועבר מבית משפט השלום ברמלה לבית משפט השלום בהרצליה ויאוחד שם עם הדיון בתאד"מ 31211-01-23.