פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
6189/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקשים:
1. עזבון המנוח פריד חמדאן חג' אחמד
ז"ל
2. עיסאם חג' אחמד
3. חמדאן חג' אחמד
4. האני חג' אחמד
5. סאמר חג' אחמד
6. חוסאם פריד חג' אחמד
נ ג ד
המשיבים:
1. יורשי המנוח ג'לאל עבד אלטיף מואסי
ז"ל
2. רסמי מוחמד דקה
3. פורמלי עזבון המנוח עבד אלרחים מוחמד חמדאן חג'
אחמד ז"ל
4. פורמלי סמיר חמדאן חג' אחמד
5. פורמלי מוחמד עבד אלרחים חג' אחמד
6. פורמלי עו"ד אלכסנדר בר - און, כונס הנכסים
7. מדינת ישראל- מז רכוש חדרה
8. עבד גלאל מואסי
9. קייס גלאל מואסי
10. חסן עבד אלטיף מואסי
11. עסאם עבד אלטיף מואסי
בקשה להארכת מועד
החלטה
ביום 15.9.2014 הוגש ההליך שבכותרת – בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון שניתן ביום 7.8.2014 (ע"א 4516/12, ע"א 4545/12). פסק-הדין עסק בזכויותיהם של בעלי הדין בחלקה הנמצאת באזור באקה אלגרבייה.
לא ראיתי ליתן ארכה כמבוקש.
לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין ( ולא מיום המצאתו ) . "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" ( בש"א 7155/06
יונה נ' עו"ד יניב אינסל (3.10.2006)). עוד נפסק, כי לאור מאפייניו המיוחדים של הליך הדיון הנוסף, הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009)).
בענייננו, פסק-הדין ניתן כאמור ביום 7.8.2014, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף חל בתאריך 24.8.2014 (ודוק: ימי הפגרה באים במניין הימים – ראו למשל בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית (24.1.2012); בש"פ 5798/14 ישראלי נ' מדינת ישראל (7.9.2014)). המבקשים פנו לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד ביום 15.9.2014, קרי באיחור ניכר. בבקשה הועלו טענות באשר לאי-המצאת פסק-הדין. אולם, כאמור, לפי הדין המועד הקובע למניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף הוא מועד מתן פסק-הדין , ולא מועד המצאתו. אמנם, במקום שבו בעל-דין לא ידע על פסק-הדין עשוי הדבר לשמש טעם להארכת מועד, אולם לא כך בענייננו. בהקשר זה יובהר כי עיון בבקשה שלפניי מעלה שהטענות לעניין א-המצאת פסק-הדין או אי-הידיעה עליו אינן ברורות די הצורך. בפרט, בבקשה נטען כי לא בוצעה המצאה לעורך-הדין מנסור, אולם לפי הרישומים במערכת "ניהול תיקים", פסק-הדין נשלח לעורך-הדין סאדר בפקסימיליה ביום 10.8.2014 (מועד מוקדם ליציאתו לחו"ל על-פי הבקשה). בהחלטתי מיום 16.9.2014 אפשרתי לבאי-כוח המבקשים להגיש תצהירים בדבר אי-קבלת כתבי בי-הדין (בהתאם להוראת תקנה 497א(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אולם עד היום לא הוגשו תצהירים . הבחירה שלא להגיש כל תגובה או התייחסות להחלטתי מיום 16.9.2014 שוקלת לחובת המבקשים.
בנוסף, ראוי לציין כי לאור אמות המידה הקבועות בסעיף 30(ב) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד -1984, סיכויי הצלחתה של העתירה לדיון נוסף נחזים על-פני-הדברים להיות נמוכים.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשע"ה (19.10.2014).
גיא שני
, שופט
ר ש ם