בש"א 6391-22 בש"א 6391-22

1.לפניי בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4432/22 מיום 7.4.2022 (להלן: פסק הדין). במסגרת פסק הדין התקבל ערעורו של המשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט סניף כפר יאסיף (להלן: הבנק), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ונקבע כי סירובו של הבנק לאפשר למבקש לפתוח אצלו חשבון בנק לצורך ניהולו שוטף של עסק בבעלותו אינו סירוב בלתי סביר. בתוך כך, המבקש אף חויב בהוצאות הבנק בסך של 25,000 ש"ח.

2.בבקשה דנן טוען המבקש כי על אף שפסק הדין ניתן ביום 7.4.2022, הרי שהוא מעולם לא הומצא לו או לבא-כוחו, ותוכן פסק הדין נודע לו רק לפני מספר ימים, "מבדיקה שנערכה במערכת האינטרנט". משכך, טוען המבקש, יש להורות על הארכת מועד להגשת הבקשה לקיום דיון נוסף עד למועד הגשתה בפועל. עוד נטען בבקשה כי אף סיכויי ההליך מצדיקים היעתרות לבקשה, שכן בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה המבטלת הלכות קודמות.

3.הבנק מתנגד לבקשה. בתשובתו טוען הבנק כי מעיון באתר בית המשפט עולה כי פסק הדין נשלח לצדדים על-ידי המזכירות ביום בו ניתן. עוד נטען, כי ביום 14.4.2022 שלח בא-כוח הבנק אל בא-כוח המבקש, באמצעות פקס, מכתב דרישה לתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק הדין, וכי למכתב צורף פסק הדין עצמו. לטענת הבנק, מכתב הדרישה ופסק הדין התקבלו במשרד בא-כוח המבקש ביום 14.4.2022, ולתמיכה בטענה זו צורף אישור פקס ועל גביו אישור בכתב יד שרשמה המזכירה במשרד בא-כוח הבנק ממנו עולה כי התקבל אישור טלפוני לכך שמכתב הדרישה ופסק הדין התקבלו במשרד בא-כוח המבקש. לתשובת הבנק צורף אף תצהיר המזכירה התומך בטענה האמורה. הבנק מוסיף וטוען כי ממילא התקופה להגשת בקשה לדיון נוסף נמנית מיום מתן פסק הדין ולא מיום המצאתו, וכן כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים היעתרות לבקשה.

4.לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

5.הבקשה דנן הוגשה בחלוף כמעט חמישה חודשים מהמועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק הדין. בבקשה נטען כאמור באופן כללי וללא כל פירוט כי פסק הדין לא הומצא למבקש ולבא כוחו, וכי נודע להם על תוכן פסק הדין אך לפני ימים ספורים. ואולם, מבירור עם מזכירות בית המשפט עולה כי פסק הדין נשלח באמצעות פקס ממזכירות בית משפט זה ביום 7.4.2022 וכי אישור מסירה אף התקבל במערכת. לכך יש להוסיף כי מתשובת הבנק עולה כי בנוסף להמצאה האמורה, בא-כוח הבנק אף שלח את פסק הדין (כנלווה למכתב הדרישה לתשלום הוצאות) לבא-כוח המבקש, ועל פני הדברים, מהנספחים לתשובת הבנק נראה כי אף התקבל אישור טלפוני למשלוח האמור. בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את הטענה, שנטענה כאמור בעלמא וללא כל פירוט וביסוס, בדבר היעדר המצאה של פסק הדין למבקש ובא-כוחו, וכי לא נודע להם על תוכן פסק הדין עד לימים האחרונים.

6.לנוכח האמור, ובשים לב למשך האיחור בהגשת הבקשה (כחמישה חודשים) ולגישה המצמצמת והקפדנית ביחס למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף בבית משפט זה, לא מצאתי כי הבקשה דנן מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה (ראו למשל: בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני, פיסקה 7 (13.9.2009); בש"א 536/18 פלוני נ' פלונית, פיסקה 7 (31.1.2018); בש"מ 7312/19 זכרון זאב צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, פיסקה 4 (13.11.2019)).

7.לכל האמור יש להוסיף כי טענת המבקש בדבר קביעת הלכה חדשה ושינוי הלכות קודמות במסגרת פסק הדין נטענה אף היא ללא כל פירוט או הסבר, ועל פני הדברים עיון בפסק הדין מעלה כי לנוכח אמות המידה הקבועות בדין לקיום דיון נוסף, אף סיכויי הבקשה לקיום דיון נוסף אינם נחזים להיות גבוהים במקרה הנדון.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות הבנק בסך של 1,500 ש"ח.