בש"א 6629/15 עו"ד חיים סודקביץ נ. עו"ד גיורא גרינברג

1.

בפניי בקשה שהגיש המבקש, המנהל המיוחד של צוהל יבוא ושיווק בע"מ הנתונה בהליכי פירוק (להלן: החברה ), למתן ארכה להגשת הליך ערעורי

על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.7.2015 , בה נדחתה בקשה למתן הוראות שהגיש. בבקשה האמורה עתר המבקש לחייב את המשיבים 1-3 לשלם לקופת הכינוס של החברה סכום כספי, וזאת בשל סעדים זמניים שננקטו על ידי המשיבים 1-2 נגד החברה ואחרים במסגרת הליך שהתנהל בין הצדדים (הליך שהסתיים בפסק-דין בו נדחתה התביעה). בד בבד עם בקשתו למתן הוראות עתר המבקש בבקשה נוספת לאיחוד הדיון בבקשה למתן הוראות עם בקשה שהגיש בבית המשפט שדן בהליך בו ניתנו הסעדים הזמניים, כך שהן יתבררו יחדיו במסגרת תיק הפירוק, בציינו כי תיק הפירוק הוא האכסניה הנכונה לבירור המחלוקת בין הצדדים.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות וקבע כי אין מקום לדון במחלוקת במסגרת תיק הפירוק, וממילא אין מקום לאחד את הדיון בבקשה שהוגשה בתיק הפירוק ובזו שהוגשה במסגרת ההליך העיקרי, שכן מדובר במחלוקת עובדתית רחבת היקף וסבוכה שתחייב שמיעת עדויות במספר לא מבוטל של עניינים. בית המשפט ציין כי בכך אינו מביע עמדה בשאלה האם ניתן לברר את המחלוקת בדרך של בקשה במסגרת ההליך בו ניתנו הסעדים זמניים או בשאלה הנוגעת לחיוב המבקש באגרה.

2.

בבקשה שבפניי, אותה הגיש המבקש ביום 7.10.2015, ציין הוא כי לגישתו החלטת בית המשפט המחוזי שגויה, אולם בפועל הגיש תביעה אזרחית נגד המשיבים, בה עתר לפטור מתשלום אגרה. המבקש הוסיף כי אם תתקבל בקשתו לפטור מתשלום אגרה ויתאפשר לו לברר את המחלוקות בינו לבין המשיבים במסגרת דיונית זו יוותר על הגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי. לעומת זאת אם תדחה בקשתו לפטור מתשלום אגרה, יבקש לעמוד על הגשת ההליך הערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי, שכן קופת הפירוק ריקה. המבקש ציין בבקשתו כי לגישתו יש לסווג את החלטת בית המשפט המחוזי כפסק-דין, אך העיר כי עשוי להתעורר ספק בעניין.

בתגובות שהגישו המשיבים ציינו הם כי לגישתם יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת". לעניין הארכה המבוקשת נתן המשיב 4, כונס הנכסים הרשמי, את הסכמתו, ואילו המשיבים 1-3 מתנגדים למתן ארכה בציינם כי ניסיונו של המבקש להתחמק מתשלום האגרה אינו בבחינת "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה.

3.

לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים ושקלתי בדבר החלטתי לקבל את הבקשה, אם כי לא במלואה.

תחילה יש לעמוד על סיווגו הנכון של הליך. בהקשר זה סבורני כי נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה, שכן מדובר בפסק דין הסוגר יחידה דיונית העומדת על רגליה - האם המסגרת הדיונית בה ראוי לברר את טענות המבקש כנגד המשיבים 1-3 היא בתוך הליך הפירוק (במסגרת בקשה למתן הוראות אשר תאוחד עם בקשה שהוגשה בהליך אחר) או שמא יש לבררן במסגרת דיונית שונה? בית המשפט דחה כאמור את טענות המבקש בעניין זה וקבע כי אין לברר את טענותיו בתוך הליך הפירוק, ובזאת חתם את היחידה הדיונית בין המבקש למשיבים בתוך תיק הפירוק.

יוזכר בהקשר זה כי הגדרתה של יחידה דיונית מתוחמת בהליך של חדלות פירעון אינה נגזרת בהכרח מן השאלה האם בעקבות החלטה שהתקבלה בבית המשפט הדן בהליך חדלות הפירעון יתקיים הליך אחר בו ייבחנו טענות הצדדים לגופן, ודי בכך שבית המשפט סתם את הגולל על הטענות בתוך ההליך שבפניו (ראו והשוו רע"א 2298/15 פלונית נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (23.6.2015) והאסמכתאות המובאות שם). עוד אציין כי העובדה, עליה הצביעו המשיבים 1-3 לתמיכה בעמדתם כי יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת" - לפיה טרם שהוגשה בקשת המבקש למתן הוראות הגיש הוא בקשה דומה במסגרת ההליך בו ניתנו הסעדים הזמניים ובקשתו המעשית היתה להעביר את אותה בקשה לתיק הפירוק ולאחד את הדיון בבקשות שהגיש בהליכים השונים - אין בה כדי לשנות מכך שבית המשפט קבע כי אין מקום להוסיף ולדון בטענות ההדדיות של הצדדים בתוך הליך הפירוק (ויצוין כי לטענת המבקש הבקשה אותה הגיש במסגרת תיק הפירוק רחבה מזו שהוגשה בהליך בו ניתנו הסעדים הזמניים).

4.

לעניין הארכה המבוקשת להגשת ההליך הערעורי, מצאתי ליתן למבקש ארכה מסוימת להגשתו.

ראשית אציין כי איני מוצאת לקבוע, על יסוד החומר שבפניי, כי עצם הגשת הבקשה דנן נגועה בחוסר תום לב מצד המבקש, כטענת המשיבים 1-3. יוזכר בהקשר זה כי הבקשה הוגשה טרם חלוף המועד להגשת ההליך הערעורי (וודאי נוכח המסקנה כי נתונה למבקש זכות ערעור על ההחלטה), ועל כן בשום שלב לא התגבש אינטרס של המשיבים 1-3 בדבר סופיות ההחלטה. כמו כן, משהגיש המבקש בפועל תביעה נגד המשיבים 1-3 - בהתאם להיתר שניתן לו בידי בית המשפט הדן בהליך הפירוק ולטענתו כפועל יוצא של ההחלטה מיום 23.7.2015 - אזי עמדתו לפיה אם ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשה שהגיש לפטור מתשלום האגרה במסגרת התביעה שהגיש, יוותר על הגשת השגה ערעורית על ההחלטה הנוגעת לאכסניה הראויה לבירור המחלוקות, היא עמדה שהגיונה עימה ותומכים בה גם שיקולי יעילות. כן יש ליתן משקל בהקשר זה לכך שיש להניח כי הבקשה שהגיש המבקש לפטור מתשלום אגרה תוכרע בתוך פרק זמן קצר (עיון באתר "נט המשפט" מלמד כי תגובות הצדדים צפויות להיות מוגשות היום, 15.11.2015), ועל כן אין מדובר במצב בו מתבקשת ארכה לפרק זמן בלתי מוגבל או הצפוי להיות ממושך מאוד (ראו והשוו השיקולים המפורטים בבש"א 9159/04 חשקורי נ' בובליל , פסקאות 4-5 (20.10.2004)). בהתחשב בכל אלו וכן בעמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר כאמור נתן הסכמתו לבקשה, סבורני כי התוצאה אליה מכוונים המשיבים 1-3 לפיה תחסם דרכו של המבקש להעלות טענותיו בבית משפט זה אינה מידתית, וכי ראוי ליתן למבקש ארכה קצרה להגשת ההליך הערעורי, כך שזה יוגש סמוך לאחר שתתבהר התמונה ביחס לחיובו באגרה בהליך העצמאי אותו הגיש.

יחד עם זאת איני סבורה כי נסיבות העניין מצדיקות מתן ארכה ממושכת כפי שהתבקשה (שלושים ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה לפטור מאגרה), ולפיכך הבקשה מתקבלת במובן זה שהמבקש יהא רשאי להגיש הליך ערעורי בתוך שבעה ימים מיום שתומצא לידיו החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לפטור מתשלום אגרה בתביעה אותה הגיש.

ככל שיוגש הליך ערעורי תצוין הארכה בפתחו והחלטתי תצורף כנספח.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.