פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
7167/09 - א'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המבקשים:
1. מרדכי אייזנברג
2. אלה גרינברג
3. דינה פרדימן
נ ג ד
המשיבים:
1. מרים מנדל
2. מרגריטה קליין
3. ענת מילר
4. המפקח על רישום מקרקעין
5. אברהם פישמן
בקשה להארכת מועד
החלטה
1.
לפני בקשה להארכת מועד להשגה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בה"פ 13635-02-09 (כב' השופט א' יעקב) מיום 15.7.09 (להלן: ההחלטה), אשר דחתה בקשת המבקשים לעכב הליכים לפני בית המשפט מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות). הבקשה שלפני הוגשה ביום 7.9.09. ההכרעה בבקשה תלויה בשאלה אם הדרך הנכונה להשיג על ההחלטה היא על ידי ערעור בזכות או ברשות. המבקשים ציינו כי לשיטתם מוקנית להם זכות ערעור תוך 45 ימים, עליה מתבקשת הארכת המועד כאמור, אולם מטעמי זהירות הגישו מבעוד מועד אף את רע"א 7166/09 באותו עניין, אשר הוגש בתוך המועד.
2.
בבקשה שלפני, טוענים המבקשים כי הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות, הקובע כי דרך ההשגה על החלטות בית המשפט היא על דרך רשות ערעור אינה חלה במקרה דנן. זאת,
משעה שנדחתה הבקשה לעיכוב ההליכים ויש בכך משום החלטה שיפוטית הפוסלת הסכם בוררות ומנוגדת להגשמת רצון הצדדים. על כן, לטענת המבקשים, יש להעדיף את זכות הערעור, כזכות חוקתית נוכח סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, על פני סעיף 38 לחוק הבוררות, וזאת כעולה לגישתם מהחלטתי ברע"א 9041/05 אמרי חיים נ' אהרון ויזל (לא פורסם, 30.1.06). המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה. לטענתם, הפסיקה קובעת באופן עקבי כי סעיף 38 לחוק הבוררות חל על כל בקשה שעניינה עיכוב הליכי משפט, בין אם נדחתה ובין אם לאו. לטענתם, אף אם נכונה גישת המבקשים וסעיף 38 לחוק הבוררות אינו חל במקרה דנן, הרי שעדיין מדובר ב"החלטה אחרת" שבגינה יש להגיש בקשת רשות ערעור ולא עומדת למבקש זכות ערור בגינה. המשיב 4 הודיע כי אין לו עניין בבקשה זו ומשיב 5 לא הגיש תגובתו כלל.
3.
לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי אכן ההשגה על החלטת בית המשפט קמא צריך שתתברר כבקשת רשות ערעור. סעיף 38 לחוק הבוררות מאפשר הגשת השגות על החלטות בית המשפט המחוזי בעניינו של חוק הבוררות על דרך רשות ערעור בלבד ומהווה הוא למעשה חריג לדרך הסיווג המקובלת. הווה אומר, השגה על החלטתו של בית המשפט קמא, בין אם המדובר ב"החלטה אחרת" ובין אם המדובר ב"פסק דין", תבוא על דרך מתן רשות ערעור בלבד ולא כערעור בזכות. עולה השאלה, אם כן, האם דחיית בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, נכנסת לגדריו של סעיף 38 האמור? התשובה לכך היא בחיוב. בית משפט זה נדרש לא אחת לשאלה מהם גדריו של סעיף 38 לחוק הבוררות ועל אילו החלטות הסעיף חולש. כך למשל, כב' השופטת א' פרוקצ'יה העניקה לסעיף 38 פרשנות רחבה בקובעה כי "סעיף 38 לחוק הבוררות חל הן על פסקי דין של בית המשפט הניתנים בהליכים המוגדרים במפורש בחוק הבוררות והן על פסקי דין בעניינים אחרים של בוררות שאינם בגדר הליכים כאלה ובלבד שבמרכזם עומדים ענייני בוררות הכפופים להסדר המשפטי המהותי של חוק הבוררות. הדבר חל הן על הליכים שבטרם מתן פסק בורר, והן על הליכים לאחר נתינתו, הכל בהתאם לעניין...," (ע"א 4886/00
ראובן גרוס נ' אהרון קידר פ"ד
נז
(5) 933 (2007) פסקאות 12-13 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה). יתרה מזאת, אף דחיית בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, נכללת היא בגדריו של סעיף 38 משעה שקשורה היא בקשר הדוק להליך הבוררות (ע"א 1418/04 בית ששון נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ (לא פורסם, 25.4.04); בש"א 1938/06 כלל פיננסים ניהול בע"מ ואח' נ' אלי ארוך ואח' (לא פורסם, 22.5.06); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח , פ"ד מג(4) (1989), בפסקה 7)). לבסוף אציין, כי לא מצאתי בטענות לעניין סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה וזכות הערעור כדי לשנות ממסקנתי זו; שהרי עניין זה וטענה זו נתבררו במסגרת רע"א 9041/05 הנזכר ומשנמצא כי מצויים אנו בהליך זה שלפני בתוך סעיף 38 לחוק הבוררות, אין מקום לשוב ולהידרש לעניין זה.
4.
מעבר לכך אוסיף, כי למסקנה לפיה עומדת למבקשים האפשרות להשיג על החלטת בית המשפט קמא בדרך של בקשת רשות ערעור בלבד, ניתן להגיע בדרך נוספת והיא סיווגה של ההחלטה עצמה, שהרי בהחלטה נקבע כי אין מקום לעיכוב ההליכים וממילא כי יש להמשיך בבירור התובענה לגופה תוך הגשת כתבי טענות. והרי החלטה מעין זו בטיבה ומהותה
הינה
"החלטה אחרת" עליה ניתן להגיש ערעור ברשות בלבד. וממילא, ממאי נפשך: או שמדובר בהשגה לפי סעיף 38 לחוק הבוררות; או שמדובר בהשגה על "החלטה אחרת" שבסדרי הדין האזרחיים הרגילים. כך או כך, מדובר בהשגה על דרך בקשת רשות ערעור בלבד. בכך, יש גם משום מענה לטענת המבקשים לפיה לא חלים במקרה זה מעין הטעמים שהצדיקו את הקביעה כי סעיף 38 לחוק הבוררות מהווה פגיעה מידתית בזכות הערעור (רע"א 9041/05 הנ"ל).
5.
המסקנה היא, כי בנסיבות המקרה שלפניי, חלה הוראת סעיף 38 הנ"ל, ולכן היה מקום להגיש בקשת רשות לערער כנגד פסק דינה של הערכאה הקודמת, וכפי שאכן הדבר נעשה, ובמועד. משכך, מתייתרת ונמחקת הבקשה להארכת המועד להגשת ערעור בזכות. רע"א 7166/09 יוותר על כנו והמזכירות תוודא הוצאת הודעה בעניין קביעת ערבון בו. נוכח ההלכה הברורה בנדון, והטורח שנגרם למשיבים 1-3, ישאו המבקשים בשכ"ט עו"ד של משיבים אלו בגין בקשה זו בסך של 3,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.
ניתנה היום, כ"ח חשון
תש"ע (15.11.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם