בש"א 7212/11 גיא נחמי נ. אילן הורביץ

1.

בין הצדדים נטושה מחלוקת שמקורה בעבודות בנייה שביצעו המשיבים לשם הצמדת חלק מהרכוש המשותף לדירתם בבניין בו גרים בעלי-הדין. המחלוקת הוכרעה בפסק-דין של המפקחת הבכירה על רישום המקרקעין לאחר שהתיק הוחזר להכרעתה על-ידי בית המשפט המחוזי. על כך הוגש ערעור מטעם המבקשים וערעור שכנגד מטעם המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 26.7.2011 דחה בית-המשפט המחוזי את הערעור והערעור שכנגד הנ"ל. הבקשה שלפניי היא בקשה להארכת מועד מטעם המבקשים להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

2.

פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הומצא למבקשים במהלך ימי פגרת הקיץ. מאחר שימי הפגרה אינם באים במניין הימים לצורך הגשת הליך ערעורי, הרי תקופת 30 הימים להגשתה של בקשת רשות ערעור הסתיימה ביום 4.10.2011. ההליך שבכותרת הוגש ביום 5.10.2011, קרי- באיחור של יום. לטענת המבקשים, בבואם להגיש את בקשת רשות הערעור במזכירות בית-המשפט העליון ביום 5.10.2011, נתחוור להם כי חלה טעות משרדית בספירת מניין הימים מסיום הפגרה, ולפיכך איחרו את המועד להגשת ההליך ביום אחד. לגישת המבקשים, יש מקום להאריך את המועד להגשת ההליך הערעורי מטעמם, בשים לב לנושא בקשת רשות הערעור וחשיבותו, ובהתחשב בכך שמדובר באיחור של יום אחד שנבע מטעות. המשיבים מתנגדים לבקשה.

3.

דין הבקשה להארכת מועד להידחות. בפסיקתו של בית-משפט זה כבר נקבע כי אף כאשר מדובר באיחור קל בהגשת ההליך, נדרש מבקש האורכה לבסס "טעם מיוחד" כאמוּר בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אמת, במסגרת בחינת קיומם של "טעמים מיוחדים" להארכת מועד, שוקל בית-המשפט את משך האיחור בהגשת ההליך. יחד עם זאת, גם כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כעניין שבשיגרה. לוּלא כן - יאבדו המועדים הקבועים בסדרי-הדין מכוחם, תוך פגיעה בוודאות וביציבות המשפטית, בשיוויון בין בעלי-הדין ובעקרון סופיות הדיון (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (לא פורסם, 23.8.2006)).

4.

בנסיבות המקרה דנן, לא עמדו המבקשים בנטל המונח על כתפיהם. טענת המבקשים בדבר טעות בספירת הימים לא נתמכה בתצהיר כלשהוא. הטענה הועלתה באופן כללי וערטילאי בלא שהובהר מקור התקלה. אמירה סתמית בדבר טעות במניין הימים, בלא תמיכה בתצהיר ובלא כל פירוט בדבר מקור השגגה, אין בכוחה להקים "טעם מיוחד" להארכת מועד כאמור בתקנה 528 הנ"ל (ראו למשל: המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך והתרבות , פ"ד לא(3) 447 (1977)). לכך יש להוסיף כי על-פני הדברים, סיכוייו הלכאוריים של ההליך העיקרי נחזים להיות נמוכים. המדובר בערעור ב"גלגול" שלישי (אם לא למעלה מכך, בשים לב לעובדה שמדובר בסבב שני של בירור התיק), המבוסס ברובו על עניינים עובדתיים הממוקדים בנסיבות הסכסוך הקונקרטי בין בעלי-הדין, והוא אינו מעורר שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מהעניין שיש לצדדים הישירים להליך.

5.

בהתחשב בכך שהמבקשים לא ביססו כדבעי טעם משכנע לאיחור בהגשתה של בקשת רשות הערעור; ובהתחשב בכך שסיכוייו של ההליך העיקרי נחזים להיות נמוכים; אני סבורה כי יש להעדיף את הוודאות והיציבות המשפטית וכן את עקרון סופיות הדיון, על-פני רצונם של המבקשים להביא טענותיהם לפני בית-משפט זה.

מעבר לנדרש יוער כי לטענת המשיבים, המבקשים לא המציאו לידיהם את הבקשה להארכת מועד, ולפיכך לפי הנטען המשיבים לא ידעו על הגשת ההליך שבכותרת עד ליום 11.10.2011 בו המציאה להם מזכירות בית-המשפט את החלטתי לפיה עליהם להגיב לבקשת האורכה. בתצהיר שהוגש מטעם המשיבים, נטען כי הם ציפו לכך כי בחלוף המועד הקבוע בדין להגשת הליך ערעורי, הם לא יוטרדו עוד בנוגע לפסק-דינו של בית-המשפט קמא. לפי הנטען בתצהיר, המשיבים אף הסתמכו על האיחור בהגשת ההליך במובן זה שנפגשו עם אדריכל כדי לפעול לשיפוץ דירתם. יצוין כי הטענה האחרונה הועלתה בכלליות, בלא שהובא פירוט ותיעוד מתאים על-מנת לבסס כדבעי את טענת ההסתמכות. יחד עם זאת, אם וככל שהמבקשים לא המציאו את הבקשה להארכת מועד לידי המשיבים עם הגשתה לבית-המשפט, כי אז יש ממש בטענת המשיבים לפיה צפייתם לסופיות הדיון התעצמה בימים שחלפו עד שנודע להם על הגשת ההליך שבכותרת. אף בכך יש כדי לתמוך במסקנה אליה באתי בנסיבות העניין.

6.

סוף דבר; הבקשה להארכת מועד נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בהליך זה בסך 2,000 ש"ח.