בש"א 6404/18 לאוניד מיסקין נ. כונס נכסים רשמי

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.6.2018 (כבוד השופט ע' מאור , בפש"ר

18566-05-14).

2.

המבקש הוכרז פושט רגל בצו מיום 26.2.2017, וביום 13.9.2017 ניתן בעניינו צו הפטר. ביום 12.6.2017, כתשעה חודשים לאחר מתן צו ההפטר, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על החלת צו ההפטר על חובו למשיבה 3, שמקורו בהסדר גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת ביום 20.11.2005 (כבוד השופטת א' אשקלוני ; תמ"ש 1300/05) (להלן: חוב המזונות ).

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בו ביום, וקבע כי ההפטר שניתן למבקש אינו חל על חוב המזונות. בית המשפט הוסיף כי מקומן של טענות המבקש באשר להסדר הגירושין שניתן לו תוקף של פסק דין להתברר בבית המשפט המתאים, ומכל מקום הבקשה אינה מצביעה על כל טעם ענייני בשלו יחול ההפטר על חוב המזונות וכי אין להידרש לכך כעת.

4.

בבקשה לפניי, אשר הוגשה ביום 6.9.2018, עותר המבקש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה. לטענת בא כוחו, עקב טעות משרדית סבר הוא בתום לב כי טרם חלף המועד להגשת ההליך, ורק ביום 6.9.2018, עת ביקש להגיש בקשת רשות ערעור במזכירות בית המשפט, התברר לו לראשונה כי המועד לעשות כן חלף עוד ביום 12.7.2018. לפי הטענה, בהתחשב בפגרה, הבקשה דנן הוגשה באיחור של שמונה ימים בלבד, ומשכך למשיבים לא ייגרם כל נזק אם תינתן הארכת המועד המבוקשת.

5.

לעמדת המשיבים 2-1 בקשת הארכה אינה מגלה "טעם מיוחד" וסיכויי ההליך נמוכים ביותר. יחד עם זאת, הואיל ומדובר באיחור של מספר ימים ונוכח העובדה שבקשת רשות הערעור צורפה זה מכבר לבקשה, הם אינם מתנגדים לארכה המבוקשת. המשיבה 3 מתנגדת לבקשה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי קיים בענייננו "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה המבוקשת. המבקש לא פירט מהי אותה טעות משרדית שגרמה לאיחור בהגשת הבקשה ואף לא תמך את טענותיו בתצהיר כנדרש. בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה טעות משרדית – ובפרט טעות שעניינה במניין הימים – אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד (ראו: ב"ש 5469/94 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' מור , פ"ד מח(5) 834, 836 (1995); בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל (3.3.2009) ). בפרט נכונים הדברים נוכח העובדה שהטענה נטענה באופן סתמי וללא כל פירוט (ראו, למשל: המ ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך והתרבות , פד"י לא(3)477, 448 (1977); בש"א 7212/11 נחמי נ' הורביץ , פיסקה 4 (26.10.2011)). לא למותר לציין כי אף איחור של יום אחד הוא איחור הטעון תירוץ וצידוק לצורך קבלת הארכת מועד להגשת הליך (ראו: בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ , פ"ד מט(5) 89, 93-92 (1995); בש"א 7378/98 נתנזון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון , פ"ד נג (1) 856, 859-858 (1999) ), ובענייננו אינטרס ההסתמכות של המשיבים באשר לסופיות ההליך התגבש עוד ביום 12.7.2018. עוד אוסיף, כי על רקע כלל נסיבות העניין לא מצאתי כי סיכויי ההליך גבוהים במידה המטה את הכף לעבר מתן הארכה המבוקשת.

7.

הבקשה להארכת מועד נדחית אם כן. המבקש יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 2,000 ש"ח.