בש"א 7216/11 פלוני נ. פלוני

1.

בית-המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא חייב את המבקש בתשלום דמי מזונות למשיב שהינו בנו הקטין (תביעת המזונות מטעם המשיב הוגשה באמצעות אימו). על פסק-הדין של בית-המשפט לענייני משפחה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז. ביום 11.4.2011 נתן בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ש' מנהיים) פסק-דין אשר הורה על דחיית הערעור בגין אי הפקדת עירבון, תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת המשיב ולטובת אוצר המדינה. ביום 19.5.2011 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין בנימוק שניתן במעמד צד אחד. ביום 4.7.2011 נתן כב' השופט מנהיים החלטתו לפיה הבקשה לביטול פסק-הדין נדחתה.

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה. על-פני הדברים, מנימוקיהן של הבקשה להארכת מועד ושל בקשת רשות הערעור שצורפה לה, מתקבל הרושם כי מלכתחילה עתר המבקש לקבלת אורכה להגשת הליך ערעורי לגבי שתי ההחלטות של כב' השופט מנהיים שהוזכרו לעיל: האחת , פסק-הדין מיום 11.4.2011 לפיו הערעור נדחה באין הפקדת עירבון. והשנייה , ההחלטה מיום 4.7.2011 - אשר בפתחה נרשם במפורש כי ניתנה בכובעו של כב' השופט מנהיים כרשם - ולפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק-הדין הנ"ל.

2.

בהחלטתי מיום 2.11.2011 הבהרתי למבקש כי ההחלטה השנייה מיום 4.7.2011 היא בבחינת "החלטה אחרת" של רשם בית-משפט מחוזי, ולפיכך דרך ההשגה המתאימה בעניינה היא באמצעות ערעור בזכות לפני שופט של בית-המשפט המחוזי (ראו: סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עוד ראו: רע"א 7201/10 וייס נ' האפוטרופוס הכללי (לא פורסם, 1.12.2010); ע"א 10264/06 ליבוביץ נ' מיסטר מאני ישראל (1977) בע"מ , פיסקה 13 (לא פורסם, 27.3.2007)). אין מקום, אפוא, לקבל לרישום הליך ערעורי לבית-משפט זה לגבי ההחלטה השנייה. ממילא, אין להיזקק לבקשה להארכת מועד ככל שהיא נוגעת להחלטה זו.

אשר לפסק-הדין מיום 11.4.2011 - אין חולק כי דרך ההשגה המתאימה לגביו היא באמצעות ערעור ברשות לבית-משפט זה, משעסקינן בפסק-דין של בית-משפט מחוזי שהערעור בעניינו הוא ב"גלגול" שלישי (ראו: סעיפים 41(ב) ו- 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עוד ראו: 11096/08 גרונשטיין נ' גרונשטיין , פיסקה 3 (לא פורסם, 2.4.2009)). בהתאם לכך, אזקק לבקשה להארכת מועד ככל שהיא נוגעת לפסק-הדין מיום 11.4.2011, ובנוגע אליו בלבד.

3.

כידוע, תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי משהוגשה בקשה לביטול פסק-דין במעמד צד אחד, יימנה המועד להגשת ההליך הערעורי מיום מתן ההחלטה בבקשת הביטול, או מיום המצאת ההחלטה בבקשת הביטול, לפי העניין. בין הצדדים נתונה מחלוקת האמנם פסק-הדין נשוא ההליך שבכותרת ניתן במעמד צד אחד. ברי כי ההליך שלפניי אינו ההליך המתאים להכריע במחלוקת זו. בין כך ובין אחרת, כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי לצורך תחולתה של תקנה 398א, די בכך שהתקיימו מלכתחילה ספק או מחלוקת ממשית בנוגע לשאלה האם פסק-הדין ניתן במעמד צד אחד (ראו למשל: בש"א 2611/11 ביטון נ' איצקוביץ (לא פורסם, 7.4.2011) והאסמכתאות המוזכרות שם). בהתחשב בכך, דעתי היא כי תקנה 398א הנ"ל חלה בנסיבות העניין, ולפיכך יש למנות את תקופת 30 הימים להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין מיום 11.4.2011, החל מהמועד בו הומצאה למבקש ההחלטה שדחתה את בקשת הביטול מטעמו.

4.

דא עקא, בנסיבות העניין לא ברור האם ומתי במדויק הומצאה למבקש ההחלטה שדחתה את בקשתו לביטול פסק-הדין מיום 11.4.2011. במערכת נט-המשפט אין אסמכתא ברורה לעניין המצאת ההחלטה. בא-כוח המבקש ציין בפיסקה 9 לבקשה להארכת מועד כי אינו זוכר האם ומתי ההחלטה שדחתה את בקשת הביטול הומצאה לידיו, אולם זכוּר לו כי עיין בהחלטה באתר נט-המשפט במועד שקדם לתחילת הפגרה (קרי- במועד שבין יום 4.7.2011 ליום 20.7.2011). ברי כי ידיעת המבקש אודות מתן ההחלטה האמורה ואף עיון בה, אין די בהם כשלעצמם כדי להוות תחליף להמצאת ההחלטה כדין, וזאת בהעדר טענה לחוסר תום-לב דיוני (ראו: רע"א 8467/06 אבו עוקסא נ' בית הברזל טנוס בע"מ (לא פורסם, 8.7.2010) והאסמכתאות המוזכרות שם).

בהעדר יכולת לקבוע האם ומתי ההחלטה בבקשת הביטול הומצאה כדין לידי המבקש, לא ברור האמנם היה איחור בהגשת ההליך הערעורי לבית-משפט זה (זאת, בשים לב לפגרת הקיץ). מכל מקום, אף אם היה איחור בהגשת ההליך, טענת בא-כוח המבקש היא כי האיחור נבע מהצטברות של מספר נסיבות אישיות, אשר בא-כוח המשיב הותיר אותן בהגינותו הרבה לשיקול-דעת בית-המשפט.

5.

בשים לב לכך שנותרה עמימות בשאלה האמנם היה איחור בהגשת ההליך, ונוכח הנסיבות האישיות שפורטו בבקשה מטעם בא-כוח המבקש ואשר בא-כוח המשיב באדיבותו לא התנגד להן, אני רואה להתיר למבקש להגיש בקשת רשות ערעור לגבי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.4.2011 ולגביו בלבד (בכל הנוגע להחלטה השנייה מיום 4.7.2011 - דרך ההשגה המתאימה היא באמצעות הגשת ערעור לפני שופט של בית-משפט מחוזי, כמבואר בפיסקה 2 לעיל). יודגש כי אין בהחלטתי זו כדי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי ההליך העיקרי, וכי מכלול טענות הצדדים לגוף המחלוקת שמורות להן.

מאחר שלא ברור מנימוקי בקשת רשות הערעור שצורפה לבקשה להארכת מועד על איזו מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי היא נסובה, יגיש המבקש, תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו, בקשת רשות ערעור במסגרתה יובהר כי ההליך הערעורי לבית-משפט זה מופנה כנגד פסק הדין מיום 11.4.2011. המבקש יציין בפתח כתב בקשת רשות הערעור את דבר החלטתי זו ויצרף עותק ממנה.

עם פתיחת הליך בקשת רשות הערעור, תתייק המזכירות עותק מהחלטה זו בתיק השופט שיישב בדין.

החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.