בש"א 7781/14 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי

מיום 17.9.2014 במסגרתה מחק הרשם את ההליך בע"מ 5788/14.

1.

ביום 1.9.2013 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בו נדחה ברובו ערעור שהגישה המערערת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה

בתל אביב-יפו. על כך הגישה המערערת בקשת רשות ערעור (רע"א 7272/13).

2.

ביום 27.4.2014 קבעה הרשמת ל' בנמלך כי האגרה שבהליך בקשת רשות הערעור תופחת ל-400 ש"ח והעירבון יועמד על סך של 4,000 ש"ח. המערערת ערערה על החלטה זו, וביום 15.7.2014 דחיתי את ערעורה בסוגית האגרה ומחקתי אותו בכל הנוגע לסוגית העירבון (בש"א 4662/14). בפסק הדין קבעתי כי על המבקשת לשלם את האגרה עד ליום 3.8.2014.

3.

ביום 24.8.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי פסק דיני נשלח למערערת עוד ביום 17.7.2014 וזו טרם שילמה את המבוקש. משכך, מחק הרשם ג' לובינסקי את ההליך ברע"א 7272/13 מחמת אי השלמת הליכי הרישום. ביום 26.8.2014 הגישה המערערת בקשה ל"החייאת ההליך" בטענה כי פסק דיני נשלח אליה רק ביום 21.8.2014. ביום 28.8.2014 הרשם ג' לובינסקי קבע כי המערערת תגיש תצהיר בעניין זה. משהוגש התצהיר, ביום 1.9.2014 הוציא הרשם ג' לובינסקי את הבקשה לתגובת המשיבים תוך חמישה ימים. בהחלטה נוספת של הרשם ג' לובינסקי מיום 11.9.2014, הוא ביטל את החלטתו מיום 24.8.2014 ונתן למערערת הזדמנות לשלם את האגרה ולהפקיד את העירבון עד ליום 7.10.2014. כמו כן, התנה הרשם את ביטול החלטתו גם בתשלום הוצאות בסך של 1,000 ש"ח למשיבים ובהגשת אסמכתא על כך. כן ציין הרשם, כי ככל שלא תבוצענה הפעולות – תיוותר מחיקתו של ההליך על כנה.

4.

ביום 31.8.2014 הגישה המערערת בקשת ערעור נוספת (בע"מ 5788/14) בה היא תוקפת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי האמור לעיל מיום 1.9.2013. ביום 17.9.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי דינו של הליך זה להימחק. בהחלטתו הוא ציין, כי הוא אינו מצא בגדר בקשת רשות הערעור החדשה כל הסבר להתנהלות התמוהה של המערערת והוא אף תוהה מדוע ההליך התקבל לרישום. שכן, אין מחלוקת כי המועד להגשת השגה ערעורית על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חלף לפני זמן רב, ולא התבקשה הארכת מועד עד למועד ההגשה. כן ציין הרשם, כי ביום 11.9.2014 הוא הורה על החייאת ההליך ברע"א 7272/13 בכפוף לתנאים מסוימים, וככל שאלו יתקיימו הרי שההליך יוחזר לרישום.

5.

יצוין כי במסגרת החייאת ההליך מיום 11.9.2014, המערערת הגישה בקשה להארכת מועד אשר התקבלה, לפנים משורת הדין, על-ידי הרשם ג' שני ביום 7.10.2014, עד ליום 26.10.2014. על כך הגישה המערערת בקשה נוספת, אשר נקבע ביום 19.10.2014 בהחלטת הרשם ג' לובינסקי כי מדובר בבקשה לעיון חוזר על החלטתו מיום 11.9.2014, אשר אינה מגלה עילה לשינוי ההחלטה.

6.

ביום 17.11.2014 הגישה המערערת את הערעור שלפניי במסגרת ההליך בע"מ 5788/14. המערערת חוזרת על טענותיה שהועלו בפני הרשם. לשיטתה, החלטתו של הרשם ג' לובינסקי מיום 17.9.2014 הינה בלתי מוצדקת ובלתי סבירה, שכן, טרם הומצא לה פסק דיני מיום 15.7.2014 הרשם מחק את ההליך ולכן לא הספיקה לשלם את האגרה. מוסיפה המערערת כי לא יכלה לדעת מתי יינתן פסק הדין, ומשהוא ניתן ועד למועד המחיקה חלף זמן קצר מאוד. עוד טוענת המערערת, כי על-פי פסק דיני אין עליה להפקיד את הערבון אלא רק לשלם את האגרה. המערערת מסבירה כי: "לאחר שבקשתי את ביטול ההחלטה ובאין כל וודאות באשר להחלטת הרשם וכן משום שניתן היה אך לצפות לגרוע ביותר כפי שאכן אירע הגשתי ב-31.8.2014 את בע"מ 5788/14". לטענתה, החייאת ההליך הותנתה בתנאים בלתי סבירים ואלו משמשים אך תירוץ למחיקת הליך זה. כן מוסיפה המערערת, כי זכותה לגישה לערכאות נחסמת בשל סרבול ההליכים.

1.

דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) .

כאמור, ביום 11.9.2014 הרשם ג' לובינסקי החייה את ההליך בעניין המערערת והתנה זאת בתשלום אגרה, הפקדת ערבון ותשלום הוצאות למשיבים. אם לא די בכך, ביום 7.10.2014 האריך הרשם ג' שני את מועד התשלום עד ליום 26.10.2014, זאת על אף קביעותיו הקודמות של הרשם ג' לובינסקי כי לא תינתן הארכה. המערערת לא עמדה אף בהארכה זו, ובינתיים הגישה בקשה זהה במסגרת הליך זה, בה חזרה על טענותיה ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטת הרשם. אכן תמוהה היא התנהלותה של המערערת, שכן, ניתנו לה הזדמנויות רבות לבצע את המבוקש, וזו, במקום לעשות כן ולשלם עד ליום 26.10.2014, שבה והגישה בקשה נוספת ונפרדת, ללא סיבה הגיונית. הרשמים אינם מערימים קשיים בדמות תנאים נוספים לתשלום עת הם מחיים הליכים על מנת שיוכלו למחוקם בהמשך, כפי שטוענת המערערת. אדרבא, זוהי דרכם להחיות מחדש את זכות הגישה לערכאות של מערערים, כפי שנעשה בהליך זה. אם כן, לא היה מקום לקבל את בקשת המערערת החדשה שעה שזו לא עמדה בתנאים שנקבעו במסגרת החייאת ההליך, וצדק הרשם ג' לובינסקי כשמחק את ההליך בע"מ 5788/14 ביום 17.9.2014.

2.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה.