בש"א 7781-22 בש"א 7781-22

לפניי בקשה להארכת מועד ביום אחד וזאת לשם הגשת ערעור על מספר החלטות.

המבקשת טענה כי עם מתן פסק הדין החלקי ביום 3.8.2022, בא כוחה הזין את הנתונים למחשבון התאריכים של תוכנה שבה הוא משתמש לניהול משרדו, וקיבל תוצאה שהמועד האחרון להגשת הערעור הוא יום 14.11.2022. ביום זה הגיע שליח מטעמו לבית המשפט, ואולם נמסר לו ממזכירות בית המשפט כי המועד האחרון היה יום 13.11.2022, וכך הסתבר לו שהערעור הוגש באיחור של יום. המבקשת טענה כי התוכנה שבה משתמש בא כוחה היא תוכנה ותיקה ובעלת מוניטין, ולכן הסתמכות עליה היא לגיטימית וסבירה, זאת אף אם יש בה תיבת פטור מאחריות. עוד נטען כי החברה המספקת את התוכנה מסרה לבא כוחה שהחישוב נובע מהוראת שעה במערכת ההוצאה לפועל, אך מועדי הפגרות במערכת בתי המשפט ובמערכת ההוצאה לפועל זהות ובממשק המשתמש של התוכנה ישנה הבחנה בין פגרות אלה.

המבקשת טענה עוד כי לא קמה למשיב ציפייה כי ההליכים בין הצדדים הסתיימו. זאת מפני שההליכים בבית המשפט קמא ממשיכים להתנהל; כיוון שבמועד הגשת הבקשה להארכת המועד התנהל בבית משפט זה ערעור פסלות; משום שהמשיב סבור כי ההחלטה מיום 3.8.2022 היא החלטה אחרת; ומפני שהמבקשת הודיעה לבית המשפט קמא כי בכוונתה להגיש ערעור על ההחלטה האמורה, והמשיב התייחס לכך, ומכאן הוא היה מודע לכוונתה להגיש הליך ערעורי. המבקשת טענה בנוסף לסיכויי הערעור.

המשיב טען כי דין הבקשה לדחייה, מפני שהיא הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת ערעור, וכי נמצא בעבר שגם שאיחור של יום אחד מהווה איחור בהגשה. המשיב הפנה בהקשר זה לע"א 694/01 מדינת ישראל נ' ויסמן (30.7.2001). המשיב הוסיף כי מדובר בהליך סרק שמטרתו לדחות את הקץ למתן פסק דין נגד המבקשת בהליך שנמשך 12 שנים. פרט לאמור נטען כי סיכויי הערעור קלושים וכי ההחלטה מיום 3.8.2022 היא החלטה אחרת, בין היתר, מאחר שנקבע בה כי היא לא תיכנס לתוקף אלא לאחר פסק דין סופי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. לא נעלמו מעיניי טענות המשיב, אולם מצאתי ליתן משקל לטענה לפיה בא כוח המבקשת הסתמך בתום לב על חישוב המועדים בתוכנה (ראו גם, בש"א 7779/22 אביטבול נ' הכונס הרשמי (8.1.2023). אף הודעתה של המבקשת על כוונתה להגיש ערעור על ההחלטה מיום 3.8.2022 (סעיף 1 לנספח 6 לבקשה המתוקנת; ראו גם את סעיף 2 לנספח 7) מהווה הצדקה לצמצום הסתמכותו של המשיב על סופיות ההחלטה (רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002), בש"א 2123/18 עיד מסלמאני נ' עיריית ירושלים (29.1.2019)). לשיקולים אלו מצטרפים משכו הקל של האיחור והמשך קיומו של ההליך בין הצדדים בבית המשפט קמא.

על כן, דין הבקשה להתקבל. המועד להגשת ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 31900-09-11 ות"א 32089-09-11 מימים 13.2.2019, 25.2.2019, 29.6.2020 ו-3.8.2022 (כב' השופט ג' גונטובניק) מוארך עד ליום 14.11.2022 (מועד הגשתו בפועל).

המזכירות מתבקשת לפתוח תיק מתאים, לתייק בו את הערעור והעתק מהחלטתי זו ולהמשיך טיפול כמקובל. למען הסר ספק יובהר כי אינני נדרשת בהחלטה זו לשאלת סיווג ההליך, וטענות הצדדים בעניין זה שמורות להם.