בש"א 8637/16 בש"א 8637/16

1.לפניי בקשה להעברת מקום דיון ב-ת"א 12127-12-15 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בחיפה, ולחלופין בנצרת. המדובר בתביעה כספית בסכום של כשני מיליון ש"ח שהגיש המשיב 1, עורך דין שמקום מושבו בירושלים (להלן: המשיב ), נגד המבקשות, שמקום מושבן בחיפה ובנצרת – בגין שכר טרחה שלטענת המשיב לא שולם לו על ידי המבקשות, אותן ייצג במשך 15 שנים. התביעה הוגשה ביום 6.12.2015, וביום 6.2.2016 הגישו המבקשות הודעת צד ג' נגד המשיב 2, בעל מניות ודירקטור במבקשת 2 המתגורר בנצרת. להשלמת התמונה יצוין כי טרם התקיים דיון בתביעה; ביום 2.4.2016 ניתנה החלטה שדחתה את טענת המבקשות בדבר היעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בירושלים; וביום 11.5.2016 הופנו הצדדים להליך גישור חובה שעל תוצאותיו הצדדים נדרשו לדווח לבית המשפט עד ליום 1.1.2017. כפי שעולה מתגובת המשיב, כפי שתפורט להלן, התקיימה ישיבת גישור אחת בירושלים, ביום 21.9.2016, אולם מאז הצדדים לא הצליחו לקבוע מועד לפגישה נוספת.

2.בבקשה דנן, המבקשות טוענות כי מירב הזיקות בתיק ומאזן הנוחות נוטה לטובת העברת מקום הדיון לחיפה או לנצרת. כך, מאחר שכל ההליכים שבגינם תובע המשיב את שכר טרחתו התנהלו בבתי משפט אלה, למעט ערעורים ספורים לבית המשפט העליון ולבית הדין הארצי לעבודה; כך, משום העובדה שבמשך כל השנים הגיע המשיב לפגישות עבודה שבועיות בחיפה; וכן מאחר שהצדדים כולם מלבד המשיב מתגוררים בחיפה או בנצרת, לרבות כל העדים מטעם המבקשות.

המשיב, בתגובה חריגה באורכה, מתנגד לבקשה. אשר למירב הזיקות, המשיב טוען כי למבקשת 1 ולאנשי הכמורה שלה ישנה זיקה הדוקה לירושלים, וגם חלק מהפגישות עם המשיב התקיימו בירושלים; רוב העבודה נעשתה על ידי המשיב וצוות משרדו בירושלים, לרבות חלק מהייצוג; ופגישת הגישור בתיק דנן התקיימה אף היא בירושלים. אשר למאזן הנוחות טוען המשיב כי הוא והעדים מטעמו, צוות משרדו, מתגוררים בירושלים; וכי טענת המבקשות שלפיה העדים מטעמה מתגוררים בצפון נטענה בעלמא, ללא תימוכין וללא פירוט של העדים הרלוונטיים; ומשכך יש להותיר בידיו את היתרון הדיוני שמוקנה לתובע בבחירת מקום הגשת התביעה. עוד נטען כי הגשת הבקשה במהלך הליך הגישור עולה כדי חוסר תום לב, וכי המבקשות מקשות על תיאום מועד לפגישה נוספת. לבסוף טוען המשיב כי הבקשה לוקה בשיהוי שיוצר השתק, משזו הוגשה שנה לאחר הגשת התביעה ושבעה חודשים לאחר שנדחתה טענת המבקשות בדבר היעדר סמכות מקומית.

המשיב 2 טען במסגרת כתב הגנתו, בקשר לטענת חוסר הסמכות המקומית שהעלו המבקשות, כי מירב הזיקות אינן תומכות בקיום ההליך בבית משפט השלום בירושלים. עם זאת, כעת הוא מתנגד לבקשה, בטענה שהמרחק בין בתי המשפט אינו רב; שהעברת מקום הדיון תגרום לעיכוב ההליכים, בייחוד לנוכח העובדה שכבר החל הליך גישור; וכי הגשת הבקשה טרם שהסתיים הליך הגישור מגעת כדי חוסר תום לב.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להעברת מקום הדיון להתקבל. כפי שנפסק לא אחת, הסמכות לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היא להעביר את מקום הדיון בעניין מסוים למחוז אחר, חרף קיומה של סמכות מקומית

הנתונה לבית המשפט המקורי, ולא בשל היעדרה

של זו ( בש"א 2126/13 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' וקנין

(24.3.2013); בש"א 4385/12 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלאטרש (11.6.2012)).

לגופו של עניין, מהבקשה ומהתגובות לה עולה כי מירב הזיקות ומאזן הנוחות נוטים לטובת העברת מקום הדיון לבית משפט השלום בנצרת. המבקשות והעדים הפוטנציאליים מטעמן, כמו גם המשיב 2, מתגוררים בצפון; והמשיב והעדים הפוטנציאליים מטעמו מתגוררים בירושלים. יוער בהקשר זה כי אין בידי לקבל את טענת המשיב כי המבקשות לא עמדו בנטל להראות מי העדים מטעמן והיכן הם מתגוררים – בבקשה צוין כי מדובר באנשי כמורה שעבדו באופן שוטף עם המשיב, ומכך ניתן להניח כי הם עובדים במקום שבו נמצאות המבקשות; והצורך בעדותם הוא מובן מאליו לנוכח העובדה שהמבקשות אינן בשר ודם, וברי כי ישנם אנשים מטעמן שניהלו את הקשר עם המשיב, ולא המבקשות "בעצמן". יתרה מכך, גם המשיב הסתפק באמירה כללית בלבד בדבר זהות העדים שצפויים להעיד מטעמו, אולם כאמור לא מצאתי פגם בטענות מי מהצדדים בהקשר זה, בייחוד לנוכח השלב המוקדם שבו ההליך נמצא; וייתכן שמקום מושבם של הצדדים והעדים, כשלעצמו, לא היה בו כדי להצדיק את העברת מקום הדיון. אולם לכך יש לצרף את העובדה שבמשך 15 שנים המשיב, כטענתו, סיפק ייעוץ משפטי למבקשות שרובו המוחלט התקיים באזור הצפון; כאשר ברקע לתביעה ובזיקה הדוקה לה עומד קשר חוזי ארוך טווח למתן שירותים מטעם המשיב, וניתן להניח כי המבקשות ציפו שהשירות יסופק להן בהתאם לצרכיהן, כפי שאכן היה משך שנים רבות. במסגרת זו הצדדים ערכו פגישות שבועיות בחיפה, אף אם מספר מועט של פגישות התקיים גם בירושלים; ומרבית ההליכים המשפטיים התנהלו בבתי משפט באזור הצפון. אמנם ישנם הליכים שהתקיימו בירושלים, אולם נראה כי גם לשיטת המשיב מדובר בהליכים ספורים בלבד, מרביתם קצרי טווח (כגון תיקי הוצאה לפועל, בקשות לפסלות שופט ובקשות רשות ערעור), וממילא נראה כי מספרם מתגמד ביחס לכמות והיקף ההליכים שהתנהלו באזור הצפון לאורך השנים.

אשר לטענת השיהוי, בנסיבות העניין לא מצאתי בה ממש. התביעה הוגשה אמנם לפני למעלה משנה, אולם מאז חודש מאי 2016, בסמוך לאחר שניתנה ההחלטה בעניין הסמכות המקומית, הצדדים מצויים בהליך של גישור, ומשכך ההליך המשפטי "הוקפא" ואין רבותא בכך שהבקשה דנן לא הוגשה בשלב מוקדם יותר. למעשה, המשיב עצמו טוען שהבקשה מוקדמת ואינה בשלה לנוכח הליך הגישור שמתקיים – טענה שאינה מתיישבת עם טענת השיהוי.

בהקשר של הליך הגישור סבורתני כי אין ממש גם בטענה, שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב בהינתן הליך הגישור שטרם הסתיים. הליך הגישור הוא מבורך, ואולם אין בכך כדי למנוע מהמבקשות להגיש בקשה מעין זו, שמטרתה לקדם את ההליך המשפטי בד בבד עם הליך הגישור; כאשר על פניו הדברים אינם מתנגשים, ויש לקוות שהצדדים ימצו את הליך הגישור בנפש חפצה, וכי זה אף יישא פרי.

4.טרם סיום יוער כי אורכה של תגובת המשיב, המתפרסת על פני 16 עמודים (לא כולל הנספחים), אינה במקומה, ובמסגרת הליכים פשוטים כגון זה – הדבר יוצר מעמסה שלא לצורך ועלול במקרים חריגים להוביל לפסיקת הוצאות, וראו דבריו של השופט מ' מזוז בהקשר זה:

בתקופה האחרונה אנו עדים ללא מעט בקשות לאיחוד דיון ובקשות להעברת מקום דיון המתפרסות על פני עמודים רבים שלא לצורך. בקשות כאלו יוצרות מעמסה מיותרת הן על בית המשפט והן על הצד שכנגד. כאמור, בקשות לאיחוד דיון ולהעברת מקום דיון הן בקשות פשוטות עם קריטריונים ברורים, והן אינן המקום לפרוס מחדש את טענות הצדדים בהליך העיקרי או טענות אחרות שאינן קשורות לבקשה. במקרים חריגים עשויות בקשות ארוכות במיוחד להביא להטלת הוצאות על המבקש. (בש"א 769/16 פלוני נ' מרדכי שלמה (17.3.2016))

אמנם הדברים נאמרו לגבי בקשות, אך כוחן יפה גם בנוגע לתגובות, כאשר בענייננו יצוין שהבקשה מחזיקה 4 עמודים ואילו התגובה לה מונה לא פחות מ-16 עמודים. חרף האמור ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.

סוף דבר, הדיון ב-ת"א 12127-12-15 יועבר מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בחיפה.