פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"א
8669/12 - א'
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
המבקשת:
תשלוז השקעות והחזקות בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית אשקלון
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה אשקלון
השגה על החלטת מזכירות בית המשפט
החלטה
בפניי השגה על החלטת מזכירות בית משפט זה שלא לקבל לרישום הודעת ערעור אותה ביקשה המבקשת להגיש על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין פסיקתה שניתנה על ידו, מן הטעם שהמדובר בהחלטה אחרת הטעונה רשות ערעור וכי המועד להגשתה חלף.
1.
המבקשת הגישה נגד המשיבות ונגד מדינת ישראל תביעה כספית בבית המשפט המחוזי בירושלים שעניינה השבת אגרות והיטלים שנגבו לפי הנטען ביתר ושלא כדין. התביעה התקבלה בחלקה בפסק דין מיום 23.10.2007 (השופטת מ' שידלובסקי-אור) והמשיבות חוייבו בתשלום סכום כספי לידי המבקשת, וסכום זה אכן השתלם לידיה, אך בית משפט זה קיבל חלקית ערעור שהגישו המשיבות על פסק הדין והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לקביעת שיעור הפטור של אחד מן ההיטלים. בפסק דין מיום 12.9.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' שפירא), בדרך הפשרה, את גובה סכום הפטור לו היתה זכאית המבקשת, נכון למועד מתן פסק הדין. כשנה לאחר מכן הגישו המשיבות בקשה למתן פסיקתה בה מפורט הסכום אותו על המבקשת להשיב לידיהן, לאחר קיזוז סכום הפטור שנקבע בפסק הדין מן הסכום שהשתלם לידי המבקשת בפועל לפי פסק הדין המקורי. הפסיקתה נחתמה על ידי כב' השופט א' כהן ביום 20.9.2012, והמבקשת הגישה בקשה לביטולה, וטענה כי על המשיבות לשלם לה את הסכום שנקבע בפסק הדין. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 28.10.2012 והפסיקתה נותרה בעינה.
2.
על ההחלטה מיום 28.10.2012 חפצה המבקשת לערער. לטענתה המדובר בפסק דין והיא טוענת כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לשאלה מיהו הצד הזוכה על פי פסק הדין מיום 12.9.2011, וכי בנסיבות העניין ההחלטה מיום 28.10.2012 היא ההחלטה הסופית שסיימה את המחלוקות ביניהם. לחלופין טוענת המבקשת כי ההחלטה מיום 28.10.2012 היא בגדר החלטה המבהירה ומתקנת את פסק הדין מיום 12.9.2011, ולחלופי חלופין היא טוענת כי יש להביט על פסק הדין מיום 12.9.2011, על הפסיקתה ועל ההחלטה מיום 28.10.2012 כמקשה אחת המהווה ביחד פסק הדין, ואת מועד הערעור יש למנות ממועד מתן ההחלטה האחרונה.
להשלמת התמונה יצויין כי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מיום 12.9.2011
נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 16.12.2012.
3.
דין ההשגה להידחות.
לא ניתן לקבל את טענת המבקשת לפיה ההחלטה מיום 28.10.2012 היא בבחינת פסק דין העומד בפני עצמו. עניינה של החלטה זו הוא בדחיית בקשה לביטול פסיקתה ועל פי מהותה מובן כי היא לא נועדה לשנות או להבהיר את פסק הדין מיום 11.9.2011 בו הוכרעה המחלוקת בין הצדדים, ודברים אלו יפים גם בכל הנוגע לפסיקתה עצמה שניתנה ביום 20.9.2012. יוזכר בהקשר זה כי ככלל, וכעולה מהוראת תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הפסיקתה היא "תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים" (ראו הציטוט מספרו של י' זוסמן המובא בע"א 26/88 שמאי נ' טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ , פ"ד מב(2) 837, 839 (1988)) והיא נועדה לשקף תוצאה אופרטיבית של פסק דין שכבר ניתן (ראו רע"א 3110/04 דוד נ' מלצר , פסקה 4 (לא פורסם, 31.5.2005)). אמנם הפסיקה הכירה בכך שבמקרים מסוימים הפסיקתה עשויה לחרוג מגדר שיקוף של פסק הדין גרידא וכי "פסיקתה שנחתמה על-ידי השופט שנתן את פסק הדין (ולא על ידי רשם) יכול שתבהיר את פסק הדין או תפרש נקודה בלתי -ברורה", אך ככלל אין זה תפקידה של הפסיקתה (ראו ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פיסקה 9 (טרם פורסם, 10.8.2010) (להלן: עניין מיטרני ); רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ , פסקה ח (לא פורסם, 23.12.2009)). עוד עמדה הפסיקה לא אחת על כך שכאשר מדובר ב"פסיקתה משקפת" הטפלה לפסק הדין היא נחשבת "החלטה אחרת" והערעור עליה טעון רשות (וזאת בשונה מדרך ההשגה על "פסיקתה מבהירה" הנגזרת מדרך ההשגה על ההחלטה המקורית, ראו עניין מיטרני , פסקאות 10-11, 19).
4.
כאמור לעיל במקרה דנן סבורני כי הפסיקתה נועדה לצורך גזירת התוצאה האופרטיבית של פסק הדין מיום 11.9.2011 והדבר נלמד גם מן האמור בהחלטה מיום 28.10.2012 כמו גם מן העובדה שהפסיקתה נחתמה שלא על ידי השופט אשר נתן את פסק הדין (ראו: רע"א 426/09
סאלח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים ,
פיסקה 15 (טרם פורסם, 20.7.2009; ראו ע"א 1050/01 גבעת כח, מוש ב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עו"ד רוזנבלום , פסקה 7 (לא פורסם, 18.2.2002) (להלן: עניין גבעת כח )). ככזו הפסיקתה "אינה חלק שלוב של ההכרעה, הניתן על ידי מי שהכריע בתיק" אלא "השתקפות חיצונית של ההכרעה בעיני שופט או רשם באותו בית המשפט" (ראו עניין גבעת כח , פסקה 7). כמו כן, ובשונה מטענת המבקשת, אין להסיק מסקנה שונה בהתבסס על דברי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 16.12.2012 בה דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין. אשר על כן, הפסיקתה וכמוה ההחלטה מיום 28.10.2012 הן בגדר "החלטה אחרת" אשר השגה עליהן טעונה הגשתה של בקשה למתן רשות ערעור.
מן הטעמים האמורים לעיל ההשגה נדחית.
למותר לציין כי המבקשת רשאית להגיש בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשה למתן רשות ערעור על הפסיקתה ועל ההחלטה שלא לבטלה, וזאת מבלי להביע כל עמדה ביחס לסיכוייה של בקשה כזו להתקבל.
המזכירות תמציא החלטה זו למבקשת, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, ז' בטבת תשע"ג (20.12.2012).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת