פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9643/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת
מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב
בע"מ
2. יצחק זינו
בקשת רשות
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט שנלר) מיום 29.9.09 בתיק
ע"א 3056/06
בשם המבקשת:
עו"ד דן שפט
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט שנלר) מיום 29.9.09 בתיק ע"א 3056/06, שעניינה בקשת הבהרה ופסיקתה.
ב.
ביום 29.1.09 התקבל בבית המשפט המחוזי (בהרכב השופטים שנלר, ורדי ורונן) ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום, והמשיבים ונתבעת נוספת (להלן מובילטל ) חויבו לשלם למבקשת סכום מסוים (לסקירה ראו רע"א 2172/09 אדי מערכות סטריאו ואזעקה בע"מ נ' מתן י. מערכות ותקשורת ואיתור בע"מ (לא פורסם)). בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בבית משפט זה (החלטת השופט דנציגר מיום 1.7.09).
ג.
מובילטל עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין. בית המשפט קיבל בקשה זו ביום 6.5.09, באופן שהפחית את הסכום בו חויבה מובילטל. תיקון זה השפיע על חיובם של המשיבים, שכן עובר לתיקון נכלל חיובם בחיובה של מובילטל. בית המשפט היה מודע לעניין, ואף ביקש את התייחסות הצדדים, ובפרט המבקשת - אך זו סברה, כלשון בית המשפט, "כי מדובר בנושא מהותי ומשכך גם אין לתקן את אשר ברור שיש לתקן" (פסקה 6 להחלטה מיום 6.5.09).
ד.
המשיבים הגישו בקשה להבהרת פסק הדין, והמבקשת הגישה פסיקתה שנערכה ללא התחשבות בהשלכות התיקון על המשיבים. בהחלטה מנומקת מיום 29.9.09 דחה בית המשפט את הבקשה לחתימת פסיקתה, בקבעו כי זו מתעלמת מהשלכות הכרחיות של התיקון ולפיכך הוגשה בחוסר תום לב. בכל הנוגע לבקשת ההבהרה, נאמר כי במסגרת הדיון בבקשה למתן פסיקתה הובהרה עמדת בית המשפט לגבי הפרשנות הנכונה להשלכות התיקון, אך מבחינה פורמלית אין בית המשפט מוסמך בנסיבות ליתן הבהרה כאמור. סוף דבר, נקבע כי המבקשת רשאית להגיש פסיקתה חדשה שתביא בחשבון את השלכות התיקון, וכי המשיבים רשאים לפנות בבקשת הבהרה לראש ההוצאה לפועל ככל הנחוץ.
ה.
בבקשה שלפנינו נטען, בין היתר , כי בהחלטתו שינה השופט שנלר כדן יחיד את פסק הדין שניתן בהרכב שלושה, שעה שאף ההרכב כולו לא היה מוסמך להבהירו. נטען, כי על המשיבים היה לפעול מיד לאחר מתן החלטת התיקון, וכי כיום מדובר בפסק דין חלוט שלא ניתן עוד להשיג עליו.
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ואין המקרה שלפנינו, התחום לנסיבות הקונקרטיות בהן סירב בית המשפט לחתום על פסיקתה, בא בגדרים אלה. המבקשת הגישה פסיקתה לחתימת בית המשפט. בית המשפט סבר, כי הפסיקתה שהוגשה אינה מבטאת את המצב לאשורו - ועובדה זו עולה גם מתוך פסק הדין המתוקן - ולפיכך דחה את הבקשה. עוד הטעים בית המשפט, כי בנסיבות הוגשה הבקשה בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אף מבלי להידרש להיעדר שאלה בעלת חשיבות כללית, לא ניתן לומר כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את הבקשה למתן פסיקתה. אדרבה, לטעמי היתה זו חובתו.
ז.
תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסמיכה בית משפט לחתום על פסיקתה:
"שתכיל את מספר התיק, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון, וצו בדבר הוצאות המשפט..." (ההדגשה הוספה - א"ר).
ח.
כעולה מן התקנה, הפסיקתה היא ביסודה מכשיר אופרטיבי מעשי לנוחות מימושו של פסק הדין, ולא בכדי צורף לתקנות סדר הדין האזרחי טופס 16, בגדרי תקנה 198, המתוה דפוס אפשרי לכתיבתה של פסיקתה. כפי שמציין המחבר זוסמן (סדר הדין האזרחי, מה' 7 בעריכת ש' לוין, 1995 סעיף 422 בעמ' 523) "אם חתם השופט בעצמו על הפסיקתה, יכול הוא לשמש לפירוש פסק הדין שהיה סתום" (מובא גם בפי הרשמת (כתארה אז) אפעל-גבאי בבש"א 7132/94 בנק המזרחי נ' תעשיות פרי עפולה, פ"ד מט(1) 532, 537)); עוד נאמר מפיה (ע"א 5671/91 שאבי נ' לוי (לא פורסם)), כי "במקרים מסוימים עשויה הפסיקתה לשמש בדיעבד לפרשנות"; ראו גם ע"א 1050/01 גבעת כח נ' עו"ד זרח רוזנבלום (לא פורסם)) מפי הרשם (כתארו אז) שחם; עוד ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 10, תשס"ט-2009, 340; ד"ר א' וינוגרד תקנות סדרי הדין א' (2002), 302, שלשיטתו פסיקתה הניתנת על-ידי שופט שישב בדין, דינה עשוי להיות "כדין החלטה המתקנת את פסק הדין או מבהירה אותו". ברי, עם זאת, כי ככלל אין תפקידה של פסיקתה להיות אלא שיקוף של פסק הדין, לא "מקצה שיפורים" לו; שאם נאמר אחרת, לא יחדלו דיונים מקרב הארץ, וכבר אמר רש"י על הדיבור "טרחכם" בפסוק "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" ( דברים א', י"ב) "מלמד שהיו ישראל טרחנין; היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין". ברי מקל וחומר, כי פסיקתה אינה יכולה לשקף פסק דין ששונה ואיננו עוד כשהיה בראשונה. פסיקתה היא "שורתו התחתונה" של פסק הדין, ואינה יכולה להיות אלא כזאת – ולא אחרת.
ט.
נשוב לנידון דידן: אשר לבקשת המשיבים להבהרת פסק הדין, זו כזכור נדחתה, ולא ניתן לטעון כי ההחלטה נשוא הבקשה מבהירה או משנה את פסק הדין המקורי. אמנם, במסגרת ההכרעה בבקשה למתן פסיקתה פירט בית המשפט קמא כיצד משפיעה החלטת התיקון על חיובי המשיבים, ומדוע אין לחתום על הפסיקתה כפי שהוגשה על ידי המשיבה. אך בית המשפט דחה את בקשת המשיבים ליתן החלטה
ה"מבהירה" את פסק הדין, והמורה כיצד יש להתייחס לחיובם בעקבות התיקון. לא ניתן לומר בנסיבות אלה, כי הדברים שנאמרו להנמקת דחייתה של הבקשה למתן פסיקתה, מהוים הבהרה מאוחרת אסורה של פסק הדין. בודאי כך, שעה שעל ההליך כולו מרחף הרכיב של חוסר תום לב מצד המבקשת, שחִייב להסביר מדוע אין להיעתר לבקשתה לעניין הפסיקתה. אכן, יתכן כי שגו המשיבים בכך שלא הגישו בקשת תיקון מטעמם, המתייחסת לכל רכיבי פסק הדין. ברם, מכאן ועד חיוב בית המשפט לערוך פסיקתה, שאינה עולה בקנה אחד עם אמירות מפורשות הכלולות בפסק הדין לגבי היחס בין חיוביהם של המשיבים השונים, ארוכה הדרך, ושוגה היה בית המשפט אילו הלך בה. לא יתכן כי חיוב פלוני שתוקן בהחלטה לתיקון טעות סופר לסכום נמוך בהרבה - יישאר בפסיקתה בעינו כבראשונה. טוב יעשו הצדדים אם יאמצו את הצעות בית המשפט ויגיעו לפתרון מוסכם.
י.
כאמור, איני נעתר לבקשה.
ניתנה היום, ו' בטבת תש"ע (23.12.09).
ש ו פ ט