רע"א 3417/12 יובל תמיר נ. נובה ארנה

מיום 29.3.2012 למתן פסיקתה, שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (פר"ק 3812-02-11, כבוד סגן הנשיאה א' שילה ), במסגרתה נטען כי הפסיקתה אינה משקפת את פסק הדין שניתן ביום 7.3.2012 והסעדים שנפסקו בגדרו ועל כן לא נכון היה לחתום עליה.

2 .

המשיבה 1 (חברת נובה ארנה בע"מ; להלן: החברה ) היא חברה בפירוק, אשר עסקה בפתוח טכנולוגיה למחזור פסולת ביתית, שהוקמה על-ידי המבקשים, שעובר לפירוקה שימשו, בין היתר, כמנהליה. כעולה מהבקשה והתשובות לה, פעילות החברה התבססה על שתי "משפחות" פטנטים. האחת, משפחת פטנטים בתחום תהליך מחזור הפסולת הביתית (אשר כונתה, וכך גם תכונה כאן: משפחת הפטנטים הראשונה ). השנייה, קבוצת פטנטים שעניינה תוצר תהליך המחזור (להלן: משפחת הפטנטים השנייה ). בעקבות קשיים אליהם נקלעה החברה, הוגשה על ידי עובדים בחברה בקשה לפירוקה לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 9.2.2011 מונתה עו"ד חן זפט-פייגלין כמפרקת זמנית של החברה. לאחר שניתן צו פירוק לחברה, מונתה המפרקת הזמנית למנהלת המיוחדת של החברה (להלן: המנהלת המיוחדת ).

3.

במסגרת הליכי הפירוק, טענו המבקשים כי משפחת הפטנטים הראשונה שייכת למבקש באופן פרטי ולא לחברה, ולפיכך לא ניתן לממשה כחלק מנכסי החברה (באשר למשפחת הפטנטים השנייה לא הייתה מחלוקת כי זו מצויה בבעלות החברה). המנהלת המיוחדת והמשיב 2, מר יהודה פרל, שהשקיע כספים בחברה, חלקו על טענת המבקשים. בית המשפט המחוזי שמע את ראיות הצדדים לעניין זה, וביום 27.2.2012 הציע בית המשפט, בין היתר, למבקשים למשוך את בקשתם ולקבוע בהסכמה כי משפחת הפטנטים הראשונה והקניין הרוחני הנובע ממנה הם בבעלות החברה. נוכח הסכמת הצדדים, ניתן ביום 7.3.2012 פסק-דין שקבע כדלהלן:

"לנוכח הודעת ה"ה תמיר מיום אתמול שבה קיבלו את המלצתי בתום הדיון בבקשתם באשר לזכויות בפטנטים שבמחלוקת, אני קובע כי משפחת הפטנטים הראשונה כמשמעותה בבקשה והקניין הרוחני הנובע ממנה שייכת באופן בלעדי לחברה שבפירוק. ניתנים בזה הסעדים שביקש פרל בסעיפים א' וב' לעיקרי טענותיו. פרל יגיש פסיקתה לאישורי לאחר שיעבירה לתגובת ה"ה תמיר. באשר לטענה להוצאות אחליט בהחלטה נוספת לאחר שאקבל את טענות הצדדים".

כמובא לעיל, פסק הדין הנ"ל מפנה לסעיפים א' ו-ב' לעיקרי הטענות מטעם פרל (המשיב 2), וזה לשונם:

א.לדחות את טענות תמיר לזכויות בפטנט העוסק בתהליך של מיחזור פסולת ביתית וחומרים אחרים, פטנט אמריקאי שמספרו 7,846,985, לרבות הבקשה הבינלאומית בגין הפטנט ( PCT\IL2005\001043 ), בקשות השלב הלאומי הנובעות ממנה וכל הזכויות הנובעות מאלו (להלן: "הפטנט"), ולקבל בהתאם לכך את עמדת המנהלת המיוחדת של החברה, לפיה הפטנט שייך באופן בלעדי לחברה (כמו יתר הפטנטים שפורטו במסגרת נספח ב' לבקשה למתן הוראות מס' 18.5.11, בקשה מס' 7 בתיק).

ב.להורות, כי הפטנט יירשם באופן פורמאלי על שם החברה במרשמי הפטנטים הרשמיים, ולהורות ליובל תמיר לחתום על כל מסמך שיידרש ולבצע כל פעולה שתידרש (ככל שיידרשו) כדי לאפשר את הרישום.

לאחר שהוגשה בקשה למתן פסיקתה על ידי המשיב 2 (בהסכמת המפרקת) ונדחתה על ידי בית המשפט התנגדות המבקשים לנוסח שהוצע על ידו, נחתם ביום 29.3.2012 נוסח הפסיקתה שהוגש על ידי המשיב 2, וזה עיקרו:

"לאחר שניתן ביום 7.3.2012 פסק דין בנושא הבעלות בקניין הרוחני, ניתנת בזאת פסיקתה כדלקמן:

1.נדחות בזאת כל טענותיהם של יובל וטל תמיר (להלן: " תמיר ") לזכויות בפטנט אמריקאי שמספרו 7,846,985, בבקשת המשך בארה"ב לפטנט זה וכן בבקשה הבינלאומית שמספרה PCT\IL2005\001043 ובכל בקשות השלב הלאומי הנובעות ממנה ובכל הזכויות הנובעות מאלו (להלן יחד: " משפחת הפטנטים הראשונה ").

2.נקבע בזאת כי חברת נובה-ארנה בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה ") היא הבעלים הבלעדי של משפחת הפטנטים הראשונה, של משפחת הפטנטים השניה (כפי שכונתה על ידי תמיר במסגרת ההליך), לרבות הפטנטים והבקשות לפטנט המנויות בנספח א' לפסיקתה זו, וכן כל הזכויות הידע והקנין הרוחני הקשור בחומרים, מוצרים או בשיטות

המתוארות במשפחת הפטנט הראשונה [ הדגשה זו הוספה – צ'ז' ] במשפחת הפטנט השנייה, לרבות בפטנטים שבנספח א', וכן כל קניין רוחני אשר פותח על ידי החברה אשר קשור בעיבוד פסולת לחומר או מוצר.

.....

4.

נוכח השוני שבין נוסח פסק הדין שניתן בהסכמה ביום 7.3.2012 לנוסח הפסיקתה המובא לעיל, הוגשה בקשה זו שלפניי. השגותיו של המבקש נוגעות למשפט שהוסף בפסיקתה ואשר כלל מונחים בהם לא נעשה שימוש בפסק הדין או בעיקרי טענותיו של המשיב 2, אשר פסק הדין היפנה אליהם: "כל הזכויות, הידע והקניין הרוחני הקשור בחומרים, מוצרים או בשיטות

המתוארות במשפחת הפטנט ... ". לטענת המבקשים הפסיקתה נקטה בלשון מרחיבה מזו שבפסק הדין, לפיה הוקנו למשיבים סעדים וזכויות שלא ניתנו להם בפסק הדין עצמו.

מנגד, טוען המשיב 2 כי דין הבקשה להידחות משום היותה תיאורטית ומשוללת יסוד. זאת משום שהקניין הרוחני כהגדרתו בפסיקתה כבר נמכר, והמבקשים אשר היו מודעים להליכי המכירה הללו לא הגישו בקשה לעיכובם, ועתה נוצר מצב בלתי הדיר, שכן הקניין הרוחני נמכר לו באישור בית המשפט, תוך שהוא מסתמך על הגדרתו והיקף הזכויות כפי שאלו נקבעו בפסיקתה. עוד טוען המשיב 2, כי מטרתה של בקשה זו אינה אלא לאפשר למבקשים לטעון בעתיד לזכויות בקניין הרוחני השייך לחברה ואשר על הזכויות בו הם ויתרו במסגרת פסק הדין. לגופו של עניין, טוען המשיב 2 כי המרכיבים המוזכרים בפסיקתה ואשר כלפיהם טוענים המבקשים, נובעים מההליך שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי, מהסעדים שהתבקשו על ידו במסגרת עיקרי טענותיו ומפסק הדין עצמו. מכל מקום, טוען המשיב 2, כי אף אם הפסיקתה אינה משקפת באופן מלא את פסק הדין, הרי שהיא מבהירה את הטעון הבהרה בו.

לתשובת המשיב 2 הצטרפה אף המנהלת המיוחדת של החברה. לגישתה, בקשה זו תיאורטית אף מהטעם שהמבקשים כלל לא הראו במסגרת הבקשה כי הם בעלי זכות או אינטרס כלשהו הנפגע מהלשון בה נוסחה הפסיקתה, וכי כל טענות המבקשים בעניין זה הן כוללניות וערטילאיות. כמו כן שבה המנהלת המיוחדת והדגישה כי הפסיקתה אינה מרחיבה את האמור בפסק הדין. לשיטתה, פסק הדין קבע כי משפחת הפטנטים והקניין הרוחני הנובע ממנה שייכים באופן בלעדי לחברה, ואילו הפסיקתה פרטה מהו אותו קניין רוחני הנובע ממשפחת פטנטים זו. ביום 9.8.2012 הודיע הכונס הרשמי כי הוא מצטרף לעמדת המנהלת המיוחדת.

5.

בשל החלפת ייצוגם, הגישו המבקשים בקשה להגיב לתשובות המשיבים. ביום 15.8.2012 קיבלתי את הבקשה. במסגרת תגובתם טענו המבקשים, כי המשיבים לא הצליחו להראות בתשובותיהם כי מסגרת ההסכמה שניתנה בפסק הדין מיוצגת נאמנה בפסיקתה. לטענתם, טענת המשיבים כי בעלות החברה בפטנט משמעה בעלות בכל הזכויות, הידע והקניין הרוחני הקשור לכל אשר מתואר במשפחת הפטנט היא שגויה, מטעה וסותרת אף את הקבוע בחוק ובפסיקה בעניין זה. לשיטת המבקשים, המינוחים בה נוקטת הפסיקתה מרחיבים ומעניקים לחברה יותר ממה שפסק לה בית המשפט במסגרת פסק הדין עצמו. לטענת המבקשים, ההרחבה בפסיקתה מקימה הגנה אף על ידע המצוי בנחלת הכלל, אשר אין "המונופולין" של בעל הפטנט משתרע עליו. כמו כן, דוחים המבקשים את טענת המשיבים כי אף אם הפסיקתה אינה משקפת באופן מדויק את האמור בפסק הדין, הרי שהיא מבהירה את הטעון הבהרה בו. לשיטתם, כלל לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות המצריכות ומצדיקות שימוש בפסיקתה לצורך הבהרת פסק הדין. המבקשים אף דוחים את טענת המשיב 2 בדבר הפגיעה באינטרס הסתמכותו אם תשונה ההגדרה בה נקטה הפסיקתה. בין היתר, טוענים המבקשים לעניין זה, כי למשיב 2 לא נוצר כל אינטרס הסתמכות לרכישת דבר מה החורג מהזכויות אותן מעניקה הבעלות בפטנט.

לאחר שהתקבלה תגובה זו, הגיש המשיב 2 (בהסכמת המנהלת המיוחדת) בקשה "להוצאת תשובת המבקשים מתיק בית המשפט". לטענתו תשובה זו כוללת טענות, נימוקים ומוצגים אשר אינם כלולים בבקשה עצמה, ולמעשה מדובר בבקשת למתן רשות ערעור חדשה לחלוטין, ובכך קמה פגיעה בזכויותיהם הדיוניות.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובתגובות הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה עליה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. זאת גם בלא קשר לאמור בתגובת המבקשים לתשובת המשיבים, אלא על-פי הבקשה והתשובות לה.

תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) מסמיכה את בית המשפט לערוך פסיקתה "על סמך החלטה שניתנה". לצד פרטים טכניים שונים הפסיקתה תכיל את "הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו בענין הנדון". הפסיקתה היא תמצית ההחלטה שניתנה, עליה לשקף את תוצאתה האופרטיבית של ההחלטה או פסק הדין, ללא הנימוקים שעמדו בבסיסם, וכל זאת במדויק – ללא שינוי, גריעה או תוספת (ראו: רע"א 426/09 סלאח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים , פסקה 14 (לא פורסם, 20.7.2009); רע"א 3488/08 שנרך נ' פלס (לא פורסם, 26.6.2008); רע"א 3110/04 דוד נ' מלצר , פסקה 4 (לא פורסם, 31.5.2005); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 523 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן ). לפסיקתה אין כל קיום עצמאי, שכן "הפסיקתא איננה חי הנושא את עצמו, אלא היא סמוכה להחלטה או פסק דין שניתנו, והיא נערכת על פיהם" (ע"א 6449/97 טמשה נ' עדן (לא פורסם, 5.2.1998)).

אכן, ישנם מקרים חריגים בהם הפסיקתה עשויה לחרוג מגדר היותה כלי המשקף אך את תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין, ולשמש אף אמצעי להבהרתו ופירושו (רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטריאו ואזעקות לרכב בע"מ , פסקה ח' (לא פורסם, 23.12.2009)). זאת, כאשר פסק הדין סתום או עמום ולשם מימושו הנכון נדרשת אותה פעולה פרשנית או מבהירה, הנעשית במסגרת הפסיקתה, על ידי השופט שישב בדין (זוסמן, בעמ' 523; (ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף , פסקה 9 (לא פורסם, 10.8.2010)). אולם, גם אז אין הפסיקתה שבה ופותחת את ההליך או מהווה לו מקצה שיפורים (רע"א 9643/09 הנ"ל).

7.

בעניינו, ניתן פסק הדין ביום 7.3.20012 על יסוד הסכמת הצדדים. במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט למשיב 2 להגיש פסיקתה לאישורו. על פסיקתה זו היה לשקף במדויק את האמור בפסק הדין, לא להוסיף ולא לגרוע ממנו. כך גם, לא להיזקק למונחים אשר עשוי להשתמע כי הם מרחיבים את הזכויות בפטנט המוקנות לחברה על-פי פסק הדין. מבלי להכריע בשאלה האם המונחים שהופיעו בפסיקתה ועליהם משיג המבקש, מרחיבים את האמור בפסק הדין או מקנים למשיבים בפועל יותר ממה שניתן להם בפסק הדין, הרי שלפי העקרונות המובאים לעיל, ואשר על פיהם יש לערוך פסיקתה, כלל לא היה מקום לתוספת זו. כאמור, על הפסיקתה להיערך באופן זהיר, מדויק ונאמן לפסק הדין. המינוחים שהוספו בפסיקתה - "כל הזכויות, הידע והקניין הרוחני הקשור

בחומרים, מוצרים או בשיטות

המתוארות במשפחת הפטנט …" - אינם מוזכרים בפסק הדין או בעיקרי הטענות של המשיב 2 (שפסק הדין מפנה אליהם), ולפיכך לא היה מקום לעשות בהם שימוש במסגרת הפסיקתה. כל זאת כאמור מבלי להביע דעה במחלוקת שבין הצדדים, האם בפועל מרחיב מינוח זה את ההצהרה שנכללה בפסק הדין בדבר זכויות החברה במשפחת הפטנטים הראשונה. כך אני גם מקבל את טענת המבקשים כי אין לראות בפסיקתה זו כפסיקתה מבהירה, שכן אין מקרה זה נופל בגדר המקרים המיוחדים המצדיקים שימוש בכלי זה. פסק הדין אינו עמום, סתום או זקוק ל"פיצוח" והבהרה של פסיקתה, במיוחד כשהוא נוסח על-פי הסכמות הצדדים שנסבו על הצעת בית המשפט. כפי שעולה מתגובת המשיב 2 להודעת המבקש, שהוגשה לבית משפט קמא עובר למתן פסק הדין, הצעת בית המשפט התייחסה למשפחת הפטנטים הראשונה " והקניין הרוחני הנובע ממנה ". ואכן, בפסק הדין נקט בית המשפט בביטוי זה: " ... והקניין הרוחני הנובע ממנה". כאמור לעיל, תחת ביטוי זה נכלל בפסיקתה פסוק שונה: "וכן כל הזכויות, הידע והקניין הרוחני הקשור בחומרים, מוצרים או בשיטות המתוארות במשפחת הפטנט הראשונה ... ". לא ברור מדוע שונה הניסוח. אין גם צורך להכריע במחלוקת אם מתלווה לשינוי הניסוח גם שינוי במהות, אם לאו. שהרי אין כל סיבה שבפסיקתה, שאינה אלא שיקוף האמור בפסק הדין, ייעשה שימוש בביטוי שונה מזה שהמשיב 2 עצמו ביקש קודם לן כי ייכלל בפסק הדין. ממה נפשך – אם אכן אין כל הבדל בין שתי דרכי ההתבטאות, לא מובן מדוע המשיבים התעקשו לנסח את הפסיקתה בשונה מהדרך בה נוסח פסק הדין. אם יש הבדל, פשיטא שאין זה ראוי.

אוסיף, כי גם איני מקבל את טענת המשיב 2 בדבר הפגיעה באינטרס ההסתמכות. מבלי להידרש לעובדה שאף הוא עצמו היה מודע להליכים אלו, הרי, שאין יסוד לטענה אף מהטעם שהפסיקתה לא יכלה להעניק יותר ממה שקבע פסק הדין. היקף זכות הבעלות הקבוע בפסק הדין, הוא אשר ניתן לחברה ואותו היא מכרה לידיו. כמבואר לעיל, הפסיקתה אינה עומדת בפני עצמה אלא היא טפלה ונסמכת על פסק הדין.

נוכח האמור, הערעור מתקבל במובן זה שמנוסח הפסיקתה שנחתם ביום 29.3.2012 יושמט המשפט " וכן כל הזכויות הידע והקניין הרוחני הקשור בחומרים, מוצרים או בשיטות המתוארות במשפחת הפטנט הראשונה". תחת משפט זה ייכלל בפסיקתה המשפט הכלול בפסק הדין: " ... משפחת הפטנטים הראשונה והקניין הרוחני הנובע ממנה". המשיב 2 יכין נוסח מתוקן של פסיקתה לחתימת בית משפט קמא, על-פי ההנחיות הנ"ל, ויגישו לבית המשפט קמא בצירוף הערותיהם של המבקשים.

המשיבים 1 ו-2 יישאו בשכר טרחת עורך דין של המבקשים בסך 8,000 ש"ח.