בש"א 8847/99 יגאל עדן נ. יפה עדן

זו הומצאה למערער ביום 20.10.99. ביום 4.11.99, משביקש להגיש ערעור על החלטה זו לבית משפט זה,נודע למערער, כי אחר את המועד להגשתו. לפיכך, הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הערעור, בקשה שנדחתה על ידי הרשמת, כאמור, ביום 25.11.99. את החלטתה נימקה הרשמת בכך, שהמבקש לא הציג כל נימוק שיש בו כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד. נאמר, כי טעות בדין, ובכלל זה טעות במניין הימים להגשת ערעור (הטעם שהציג המבקש בבקשתו), לא הוכרה כטעם מספיק להארכת מועד הקבוע בחיקוק.

3.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. לטענת המערער, אשר איננו מיוצג בהליך זה, העובדה שמדובר בטענה בדבר פסלות שופט, ובמיוחד לאור הטענות שיש בפיו התומכות בבקשתו לפסילת השופט, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.

4.לאחר שבחנתי כל החומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. על פי תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: התקנות), ערעור זה על החלטה בעניין פסלות צריך שיוגש תוך עשרה ימים מהיום בו הודעה לבעל הדין החלטת השופט. מועד זה יוארך אך בהתקיים טעמים מיוחדים (תקנה 528 סיפא לתקנות). בענייננו טען המערער, כי הוטעה על ידי עורכת דין לחשוב שעומדים לרשותו חמישה עשר ימים להגשת הערעור. כן טען, כי לדעתו, חשיבות העניין מצדיקה את הארכת המועד. אכן, במקרה בו קיים הסבר סביר לצידוק לאיחור, רשאי בית המשפט להביא בחשבון, נוסף עליו, גם את חשיבות העניין שהמבקש עומד להביא בפני בית המשפט. ואולם, אין זה המקרה בענייננו: ראשית , הכלל הוא כי טעות שבחוק של עורך דין שגרמה לאיחור לא תשמש, בדרך כלל, צידוק לאיחור המועד (ואין נפקא מינה לדינא אם עורך הדין הגיש ההליך, או בעל הדין שפעל על פי עצתו). שנית , המדובר הוא בערעור על החלטה בבקשת פסלות. לא בכדי נקבעה בדין תקופה קצרה, בת עשרה ימים בלבד, להגשת הערעור, שכן "אין זה ראוי, כי טענת בעל דין כי השופט היושב בדינו פסול מלדון, תרחף בחלל האוויר ללא התייחסות שיפוטית הולמת, לכאן או לכאן (בש"א 2049/97 תק-על 97(2), 151). אמנם, ניכר על המערער כי לא בקש להזניח את הטיפול בעניינו. ואולם, מהטעמים שפורטו לעיל, אין בנסיבות עליהן עמד המערער, כדי לשמש טעם מיוחד להארכת המועד. לפנים מן הדרוש עיינתי בבקשה ונחה דעתי שגם לגופה סיכוייה להצליח הם מועטים ביותר.

5.מטעמים אלה הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת לדחות את הבקשה להארכת המועד. על כן, הערעור על החלטת הרשמת נדחה.