בשג"ץ 2233/12 אפרים שומינוב נ. המרכז לגביית קנסות

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף בפסק-הדין שניתן בבג"ץ 5087/11 ביום 1.2.2012. בפסק-הדין נדחתה על-הסף עתירה שהגיש המבקש "להקפיא" חוב שיסודו בפיצוי שהוטל עליו כחלק מן העונש בהליך פלילי.

פסק-הדין ניתן כאמור ביום 1.2.2012. לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין (ולא מיום המצאתו). כלומר, בענייננו המועד האחרון להגשת ההליך הוא 16.2.2012. בפועל הוגש הליך הבקשה לדיון נוסף לבית המשפט ביום 1.3.2012, ובשל האיחור לא נתקבל ההליך לרישום. או-אז, ביום 18.3.2012, הוגשה הבקשה להארכת מועד המונחת לפניי.

לבית המשפט מסורה הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת הליך של בקשה לדיון נוסף. עם זאת לאור מאפייניו המיוחדים של הליך זה – אשר פותח פתח לליבון נוסף של סוגיה שהוכרעה בפסק-דין של בית המשפט העליון – נקבע כי הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד תיושם באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)). כאשר עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, השיקול שעניינו סיכויי ההליך עשוי לקבל משקל רב יחסית, זאת במקום שבו ברור על פני הדברים כי פסק-הדין של בית המשפט העליון אינו מתקרב אפילו ל"סביבת" התנאים למתן דיון נוסף כפי שהם קבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

במקרה שלפניי ההליך הוגש באיחור לא מבוטל, ומכל מקום עיון בפסק-הדין של בית המשפט העליון מלמד כי לא נקבעה בו כל הלכה חדשה, ואין כל סיכוי נראה לעין למתן דיון נוסף. במצב דברים זה גם אין תוחלת במתן הארכה המבוקשת.

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

לבקשת המבקש, לפנים משורת הדין, יירשם בכותרת ההליך "פלוני".