בשג"ץ 3265/13 אלחנן אסתרוביץ נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בפסק-דין של בית המשפט העליון בבג"ץ 2156/13, שבו נדחתה עתירתו של המבקש כי בית המשפט יורה על הגבלת הצפירה הנהוגה ביום השואה וביום הזיכרון, כך שתשמע רק במקומות שבהם מתקיימים טקסי זיכרון.

דין הבקשה להידחות.

לפי תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. בענייננו, פסק-הדין ניתן ביום 14.4.2013, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף חל ביום 29.4.2013.

הבקשה שלפניי הוגשה ביום 6.5.2013, קרי לאחר המועד הקצוב בדין להגשת בקשה לדיון נוסף. בבקשה אין נימוק כלשהו לאיחור, או לצורך בהארכת מועד, וכל שנכתב בה הוא שהמבקש "מבקש להאריך את המועד בחודש נוסף". ברי כי אין בבקשה לאקונית זו כדי להצביע על "טעם מיוחד" לדחיית מועד הגשת ההליך, ואזכיר כי במקום שבו מבוקשת ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף , הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" מיושמת באופן דווקני ונוקשה (ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (13.9.2009); בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד אינסל (3.10.2006)).

הבקשה נדחית אפוא, וזאת אף בלי להרחיב בעניין סיכויי ההליך גופו, הנחזים להיות אפסיים.