בשג"ץ 4088/15 עמוס ליאור נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 3.6.2015 בבג"ץ 3803/15, במסגרתו דחה הרשם את בקשת המערער לפטור מתשלום האגרה. הרשם קבע כי העתירה, באופן בו היא הוגשה, אינה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה לפטור מתשלום האגרה. כן הוסיף הרשם, כי אף אם יונח שמצבו הכלכלי של המערער אינו מן המשופרים, התשתית העובדתית שהונחה אינה מלאה ומבוססת כנדרש. הרשם ציין כי בתצהיר שצורף לבקשה ציין המערער שיש בבעלותו נכס מקרקעין, וזאת מבלי לספק פירוט כלשהו לגביו.

2.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו מפרט המערער ארוכות על הסוגיה בתיק העיקרי, אשר נוגעת לפטנט לכאורה שהוא המציא. בקצרה טוען המערער, כי הוצאותיו עולות על הכנסותיו, ולכן הוא לא יכול לקחת הלוואה. כן הוא טוען, כי משפחתו לא מעוניינת להשתתף בעתירה.

3.

דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)) .

1.

הלכה היא כי פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והם חוסר יכולת כלכלית וכי נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה.

במקרה שלפניי, המערער מיקד את ערעורו בסוגיה העיקרית והקדיש אך שורות קצרות למצבו הכלכלי, מבלי להציג תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבו. המערער התעלם מהערתו של הרשם לעניין נכס המקרקעין שבבעלותו – ושאלה זו עדיין מעלה ספקות בדבר קשייו הכלכליים. כמו כן, המערער לא גיבה באסמכתא כלשהי את הטענה שמשפחתו אינה מעוניינת לסייע לו. עוד יצוין, כי מקובלת עליי קביעתו של הרשם כי ההליך אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מאגרה.

2.

אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישלם את האגרה בתוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיו. לא יעשה כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת.