פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בשג"ץ
4725/14 - א'
לפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקש:
סורפין מנחם
נ ג ד
המשיבים:
1. הנהלת בתי המשפט
2. בית המשפט העליון בירושלים
3. בית המשפט המחוזי בנצרת
4. נציבות תלונות הציבור על שופטים
5. המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ
6. המועצה לענף הלול
7. רם-און מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ
בקשה להארכת מועד
החלטה
לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף.
ביום 4.5.2014 ניתן פסק-דין על-ידי שלושה שופטים של בית משפט זה, אשר דחה על-הסף עתירה שהגיש המבקש לביטול החלטות ופסקי-דין שניתנו בעניינו (בג"ץ 1958/14). המבקש הגיש (ביום 13.5.2014) "בקשה לעיון מחדש" או "לביטול פסק דין". בקשה זו נדחתה ביום 12.6.2014. ביום 4.7.2014 הוגשה הבקשה שלפניי, ובצמוד לה הבקשה לדיון נוסף. בבקשה להארכת מועד טוען המבקש כי רק "לפני מספר ימים" נודע לו על ההחלטה מיום 12.6.2014 (בבקשה לעיון מחדש), ובשל כך הגיש את ההליך רק בתאריך 4.7.2014. המבקש סבור כי בקשתו לקיום דיון נוסף מוצדקת ונכונה, וכי דחיית הבקשה להארכת מועד תסב לו עיוות-דין.
דין הבקשה להידחות.
המבקש יוצא מתוך הנחה כי המועד להגשת ההליך של בקשה לדיון נוסף החל להימנות ממתן ההחלטה בבקשה לעיון מחדש, וכי מכיוון שהחלטה זו לא הייתה ידועה לו עד "לפני מספר ימים", ראוי ליתן לו את הארכה המבוקשת. אולם, מצב הדברים הוא אחר: פסק-הדין בעתירתו של המבקש ניתן עוד ביום 4.5.2014 , ומאז חלפו חודשיים-ימים. נכון הדבר שביני לביני הגיש המבקש בקשה "לעיון מחדש", אולם כפי שבקשה כזו, הנדחית על-ידי בית המשפט, אינה מקנה ארכה להגשת ערעור (ראו למשל בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (5.5.2013)), כך גם אין היא מקנה ארכה להגשת בקשה לדיון נוסף.
לאור האמור, אין נפקות לטענתו של המבקש כי ההחלטה מיום 12.6.2014 נודעה לו רק לאחרונה. המועד להגשת בקשה לדיון נוסף נמנה ממועד מתן פסק-הדין מיום 4.5.2014, ולא מצאתי בנימוקי הבקשה "טעם מיוחד" למתן ארכה להגשת ההליך – וודאי בשים לב לאמת המידה הדווקנית הנוהגת בכגון דא – זאת אף בלי להסתמך על סיכויי ההליך, שעל פניו נחזים להיות קלושים.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית.
ניתנה היום, ט' בתמוז תשע"ד (7.7.2014).
גיא שני
, שופט
ר ש ם