פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט גבוה לצדק
בג"ץ
1958/14
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט צ' זילברטל
כבוד השופט א' שהם
העותר:
מנחם סורפין
נ ג ד
המשיבים:
1. הנהלת בתי המשפט
2. בית המשפט העליון
3. בית המשפט המחוזי בנצרת
4. נציבות תלונות הציבור על שופטים
5. המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ
6. המועצה לענף הלול
7. רם-און מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד דן שפריר
פסק-דין
השופט צ' זילברטל:
עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקש העותר כי נורה על ביטול החלטות ופסקי דין שניתנו בעניינו על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת וכן על-ידי בית משפט זה. יצוין, כי בעתירה זו ניתן ביום 16.3.2014 פסק-דין, אשר בוטל בהחלטתו של בית משפט זה מיום 4.4.2014 בעקבות תקלה שנפלה בו. ביום 29.4.2014 הגיש העותר בקשה בה ביקש, בין היתר, כי עניינו יידון בפני מותב שונה מזה שדן בה בגדרי פסק הדין שניתן ביום 16.3.2014.
1.
ברקע העתירה הליכים משפטיים שהתנהלו בין העותר לבין המשיב 7. בגדרה של תביעה שהוגשה נגדו, קבע בית המשפט המחוזי בנצרת כי על העותר להשיב סכום כסף למשיב 7. כלפי פסק דין זה, שניתן ביום 1.3.1997, הוגש ערעור לבית משפט זה, אשר הורה, ביום 21.5.2000, על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי לבירורן וליבונן של מספר סוגיות, וכך נעשה. העותר טוען, בין היתר, כי כעבור זמן מסוים התגלה לו שבעת שבית משפט זה דן בערעור הנזכר וגם לאחר שהתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי וניתן בו פסק דין על-פי הוראותיו של בית משפט זה (להלן: פסק הדין השני ) - התיק המקורי כבר בוער, ומכאן שבפני הערכאות השונות שדנו בעניינו לא עמד מלוא החומר הנדרש להכרעה. בתוך כך מלין העותר, כי בטרם ניתן פסק הדין השני סרב בית המשפט המחוזי לקבל ראיות נוספות אותן ביקש להגיש. יצוין, כי על פסק הדין השני הגיש העותר לבית משפט זה ערעור (ע"א 4552/01) שנדחה ביום 12.11.2002. על פסק הדין בערעור הנ"ל הגיש העותר בקשה לקיום דיון נוסף שנדחתה אף היא לאחר שלא היה בידי העותר להפקיד עירבון כנדרש (דנ"א 10029/02).
2.
לטענת העותר, השתלשלות הדברים, כפי שפורטה לעיל, מלמדת על עיוות הדין שנגרם לו בכך שניתן בעניינו "פסק דין ללא שמיעת ראיות, ובמתן פסק דין בלא שהשופט הדן בתובענה יכול לעיין במסמכי התובענה ובראיות שהוגשו על ידי בעלי הדין". נוכח האמור, מבקש העותר כי נורה על ביטול פסקי הדין שניתנו בעניינו.
3.
לאחר העיון בעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. ככל שניתן להבין מן העתירה נראה, כי העותר ערער לבית משפט זה על פסקי הדין שניתנו בעניינו בבית המשפט המחוזי וערעוריו נדחו זה מכבר. מכאן, שהלכה למעשה, מבקש העותר לערער על החלטותיו של בית משפט זה, וזאת אף בחלוף שנים אחדות ממועד מתן אותן החלטות. נפסק פעמים רבות כי: "... אין משמש בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, ערכאת ערעור על החלטותיו בשבתו כבית משפט לערעורים" (בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל , פ''ד נו(6) 869 (2002); בג"ץ 7783/13 פלונית נ' בית המשפט העליון (14.11.2013)).
4.
ביחס לטענת העותר בדבר "הונאת" בית המשפט הגבוה לצדק (שאף הוא היה הליך שעסק בהיבט מסוים של המכלול - ראו סעיפים 68-67 לעתירה), נעיר, למעלה מהדרוש, כי אין באמור בפסק דין זה כדי לפגוע באפשרויות הפתוחות לעותר, ככל שיש כאלה וככל שלא חלה על כך התיישנות, לנקוט בהליך שמטרתו לבטל פסק דין שהושג, על פי הטענה, במרמה (מסוג ההליכים שהוזכרו בין היתר בע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (7.4.2003)).
5.
העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתן היום, ד' באייר התשע"ד (4.5.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט