בשג"ץ 5121/09 מרעי סוידאן ואח' נ. עו'ד לילי בורישנסקי ,פרקליטת מחוז חיפה

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 2511/09. בפסק הדין נדחתה עתירתם של המבקשים להורות למשיבים 3-1 לחזור בהם מההחלטה לכרות הסדר טיעון עם משיב 4. על פי הרשום על גבי פסק הדין, הוא ניתן ביום 31.5.2009. יצוין עם זאת, כי על פי רישומי מערכת המחשוב פסק הדין ניתן ביום 1.6.2009 ונשלח לצדדים ביום 3.6.2009.

2.

ביום 18.6.2009 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף, בד בבד עם הבקשה לדיון נוסף גופה. נטען בה כי רק ביום 7.6.2009 נודע למבקשים, מפי בא-כוחם דאז, על פסק הדין. בא-כוחם מסר להם כי אין עוד מה לעשות, כי לא ניתן להשיג על החלטת בית המשפט בעתירה שהגישו. אחת מן המבקשות פנתה ביום 16.6.2009 במכתב לנשיאת בית המשפט העליון ובהמשך נוצר עימה קשר מבית המשפט העליון ונמסר לה כי עליה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף. לטענת המבקשים, הם לא ידעו על פסק הדין עד ליום 7.6.2009 וכן לא ידעו במשך כל התקופה כי עליהם להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין ומכאן האיחור בהגשת ההליך.

3.

משיבים 3-1 מסרו בתגובה לבקשה כי אינם מתנגדים להארכת מועד בת מספר ימים, אך זאת מבלי להסכים לנימוקי הבקשה לארכה ומבלי להסכים לכך שפסק הדין מיום 31.5.2009 מצדיק היענות לבקשה לדיון נוסף. משיב 4 הודיע (ביום 14.7.2009) כי הוא מתנגד לבקשה. לטענתו, אין מקום לבקש דיון נוסף לאור פסק הדין של בית המשפט העליון ובהמשך להצגת הסדר הטיעון בעניינו של המשיב 4 בבית המשפט המחוזי אותו קיבל בית המשפט וגזר את דינו. משיב 4 מציין כי המבקשים ידעו שיתקיים דיון בבית המשפט המחוזי ביום 18.6.209, בו יוצג הסדר הטיעון וייגזר עונשו של משיב 4, אך לא הופיעו לדיון. בקשתם לדחות את הדיון נדחתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, קובעת כי עתירה לדיון נוסף תוגש תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. עוד נקבע בתקנה זו, כי רשם רשאי להאריך את המועד, אם הראה המבקש טעם מיוחד לכך. בשונה מן הכלל הרגיל, מירוץ המועדים להגשת עתירה לדיון נוסף מתחיל ביום מתן פסק הדין, ולא ביום המצאתו לבעלי הדין, בין אם נכחו בעלי הדין כאשר ניתן פסק הדין ובין אם לאו (ראו, בש"א 8160/07 חממי נ' אוחיון (לא פורסם, 1.11.2007); בש"א 7155/06 בן יונה נ' אינסל (לא פורסם, 3.10.2006); בש"א 205/88 בלו סקיי קראוון בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מב(2) 841). השוני נעוץ בטיבו המיוחד של הליך הבקשה לדיון נוסף, שהוא הליך חריג במסכת ההתדיינות הרגילה (ראו, בשג"ץ 8611/99 אחינועם נ' מח' הרווחה עיריית הרצליה (לא פורסם, 28.3.2000). חוסר הידיעה של המבקשים על כך שעליהם להגיש את ההליך תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין אינה מקימה, ברגיל, "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

5.

יחד עם זאת, אין לשלול בכל מקרה מתן ארכה להגשת הליך, כאשר האיחור נובע מטעות שבדין בנוגע למועד הגשת ההליך (ראו, רע"א 9073/01 יהודית פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות (לא פורסם, 29.1.2002)). הדברים אמורים גם בנוגע לעתירות לדיון נוסף, אף על פי שלגבי הליך זה קיימת הקפדה יתרה בעניין המועד (ראו, בש"א 8352/03 עמותת תשובה יצחק לפתרון מצוקת דיור נ' קורבן (לא פורסם, 20.10.2003)). השאלה האם הטעות מגיעה כדי "טעם מיוחד" נבחנת על פי נסיבות המקרה, בשים לב לסבירותה של הטעות, לזהות בעלי הדין ושאלת ייצוגם. בבחינת הנסיבות תילקח בחשבון גם השאלה האם פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והאם הדבר לווה במתן הודעה מראש לצדדים אודות המועד בו יינתן פסק הדין ויעמוד לרשותם באינטרנט ובמזכירות (השוו, בש"א 5848/00 מלימובקה נ' ידיעות אחרונות בע"מ (לא פורסם, 6.8.2001). אכן, מקום בו נבצר מבעל דין להגיש עתירה לדיון נוסף במועד בשל אי ידיעתו על פסק הדין ואי קבלתו לידיו זמן סביר לפני תום המועד, עשוי לקום "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף (ראו, בשג"ץ 7596/02 מריו נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.10.2002).

שיקולים נוספים שילקחו בחשבון הם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות והציפייה ביחס לסופיות ההליכים (ראו, בש"א 6708/00 אהרן נ' אהרן , פ"ד נד(702 (4)).

6.

במקרה שלפניי, פסק הדין ניתן לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים לעתירה, ומבלי שקדם לו דיון בעל-פה בנוכחות הצדדים. המבקשים לא קיבלו הודעה מראש אודות המועד בו יינתן פסק הדין. המבקשים, שאינם מיוצגים כעת, הגישו את הבקשה לדיון נוסף אחד-עשר ימים לאחר שנודע להם לראשונה על פסק הדין. ההליך הוגש יומיים לאחר תום המועד הקבוע בחוק להגשתו. נוכח הנסיבות שפורטו בבקשה, חוסר הבקיאות של המבקשים, עמדתם של משיבים 3-1 ומשכו קצר של האיחור, הרי שיש להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד להגשת ההליך עד למועד הגשתו בפועל.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד מתקבלת. ההחלטה תתויק בתיק הבקשה לדיון נוסף.