פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
6339/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. פלוני
ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית
המשפט ל' בנמלך
מיום 16.7.13 בבג"ץ
4343/13
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטתה של כבוד הרשמת ל' בנמלך
(בג"ץ 4343/13-ב') מיום 16.7.2013 בה דחתה את בקשת המערערת לפטור מאגרה בגדרי עתירה שהגישה לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, שעניינה בהחלטה שבה נדחה ערר שהגישה על החלטה לסגירת תיק חקירה שהתנהלה כלפי המשיב 2.
בהחלטתה קבעה הרשמת כי אמנם נראה שמצבה הכלכלי של המערערת אינו שפיר. עם זאת, המערערת לא צרפה לבקשה את מלוא התיעוד הרלוונטי להוכחתו, למשל בעניין גובה הקצבה הנטענת שאותה היא מקבלת או מגוריה באכסניות. נוסף על כך נקבע כי ספק אם העתירה, המופנית כלפי החלטה שהתקבלה זה למעלה משלוש שנים, מגלה עילה. לסיכום קבעה הרשמת כי האיזון הראוי בין השיקולים הרלוונטיים יהא כך שהמערערת תשלם אגרה בסך של 500 ש"ח.
מכאן הערעור שלפניי. לטענת המערערת, החלטת הרשמת אינה מביאה בחשבון את מלוא השיקולים הצריכים לעניין, וכן כי לדיון בעתירה חשיבות ציבורית, גם אם זו לא תתקבל בסופו של יום. עוד מוסיפה המערערת כי אין ביכולתה לדרוש "קבלות" על עלויות מגוריה.
דין הערעור להידחות. הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בשיקול הדעת הרחב הנתון בידי הרשמת בעניינים כאלו (ראו והשוו בש"א 10216/02 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' עיריית ראשון לציון (16.1.2003); בשג"ץ 4355/13 לביא נ' היועץ המשפטי לממשלה (1.7.2013)). המקרה דנן אינו מקים עילה להתערבות, ולמעלה מן הדרוש, החלטת הרשמת נכונה גם לגופה. כלל הוא כי הליך המוגש לבית המשפט כרוך בתשלום אגרה (לתכליות העומדות ביסוד החיוב ראו פסק דיני בבשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) (להלן: עניין מעוז )). על כן, המבקש לחרוג מן הכלל נדרש לעמוד בהוכחתם של שני תנאים מצטברים: כי הוא חסר יכולת כלכלית לעמוד בחיוב זה וכי ההליך מגלה עילה (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). במסגרת זאת, נדרש מבקש הפטור להוכיח כי הוא אינו בעל יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה, באמצעות הנחת תשתית ראייתית בה יפרוש את מלוא המידע והנתונים על מצבו הכלכלי (ראו עניין מעוז ). במקרה שלפנינו, הרשמת עמדה בהחלטתה על כך שבקשת המערערת לוקה בחסר באשר לסוגיות מסוימות, שלא תוקנו אף בהודעת הערעור. כמו כן, אף אני איני משוכנע כי לכאורה מגלה עתירת המערערת עילה, ודוק: בהודעת הערעור מציינת המערערת עצמה כי "ידוע הוא כי סיכויי עתירות להתקבל הינם ככל שואפים לאפס במקרים כגון דא". נוכח האמור לעיל, בחרה הרשמת לילך לקראת המערערת בהפחיתה את סכום האגרה שעל המערערת לשלם. החלטה זו מבטאת את כל האינטרסים הנוגעים לעניין ואין לשנות ממנה.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם את האגרה בסכום שנקבע בתוך 15 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיה. אם לא תעשה כן יימחק ההליך ללא כל הודעה נוספת.
ניתן היום, י"א בחשון התשע"ד (15.10.2013).
ש ו פ ט